"לא! אני לא רוצה לבוא!"
"אבל גליתוש, חמודה שלי, יהיה כיף"
"אמא! אני לא חמודה ואני לא בת שלוש, אז אל תיקראי לי
'גליתוש'!"
"בסדר... נו? את באה?"
"יש לי ברירה?!"

אני שונאת את ימי שבת! אמא תמיד מתעקשת שאני אבוא איתה לטיול
בישראל, אחווה את הטבע, ארגיש את האוויר וכל הבולשיט שבא עם
זה. למה אני לא יכולה פשוט להשאר בבית ולעשות כלום?! למה אני
לא יכולה לצפות בטלויזיה לשבת על הספה ולזלול גלידה?! כמו כל
ילד אחר ביום שבת קיצי. אבל, לצערי, לי אין את האפשרות לעשות
זאת. 'חבל שאבא לא פה' זה מה שבדרך כלל עובר לי בראש בזמנים
כאלו. 'הוא לא היה מכריח אותי לצאת לטיול, הוא היה נותן לי
לעשות מה שאני היתי רוצה לעשות'. מזל שהמחשבות שלי הם המחשבות
שלי, אם אמא היתה יודעת מה עובר לי בראש באותו זמן היא היתה
מתחילה בבכי יוגע שהיה נמשך שעות, אולי אני מגזימה, אבל יש לי
סיבה להגזים.

"לקחת הכל?"
"רגע אמא,"
"נו גליתוש, כמה זמן את עוד תעכבי אותי?!"
"את זו שרוצה ללכת לטיול הטיפשי הזה! ואל תקראי לי גליתוש"
"בקצב הזה לא נספיק להגיע לשם"
"אם את רוצה ללכת לבד אין לי בעיה להשאר כאן"
"את יודעת שאני לא אשאיר אותך פה לבד. את באה איתי!"
"כן... אני יודעת"

למה אני תמיד חייבת להסכים לבוא לטיול הטיפשי הזה?! למה אני
פשוט לא נשארת?! אמא לא תגרור אותי לשם! היא לא תוכל לעשות
כלום אם אני אתנגד לחלוטין. טוב... אין לי כבר מה לעשות עם זה
עכשיו כשאנחנו חצי דרך לשם. אולי בפעם הבאה אני לא יהיה כזאת
'ילדה טובה' ואתעקש להשאר למרות הפנים המתחננים של אמא.
'אבא לא היה לוקח אותי בכוח לכנרת' 'הוא היה יודע שאני שונאת
טבע' 'הוא היה מתחשב בי'.

"רוצה לעצור כדי לאכול?"
"לא. אני רוצה לעצור כדי לחזור הביתה"
"גליתוש!"
"אמרתי לך לא לקרוא לי כך!"
"או שאנחנו עוצרות לאכול או שאנחנו ממשיכות"
"אני לא רעבה"

אני מאוד רעבה. ממש רעבה, אני יכולה לאכול סוס! אבל אני לא
אביא לה את הסיפוק, אני דווקה אעשה את ההפך ממה שהיא רוצה!
חבל... כי ממש הייתי רעבה. 'אם אבא היה פה לא הייתי צריכה
לעבור את זה' 'אם הוא היה פה הייתי יושבת עכשיו בספה ואוכלת'.
אני כבר מתה שהטיול הזה יגמר,  נשאר לנו רק להגיע לשם לטיל
מסביב לכנרת ולחזור.

"הגענו! נכון שיפה כאן"
"כן, זה בסדר"
"את רואה שהנסיעה לכאן משתלמת, גליתוש."
"אמא!"
"סליחה..."

למרות שזו לא הפעם הראשונה שאני רואה את הכנרת אני באמת ובתמים
נהנת להסתכל עליה. הכנרת באמת יפה. אולי לא הייתי צריכה להיות
כזאת 'אנטי' לגבי הטיול.

"אמא"
"מה גליתוש?"
"אני רעבה, ובבקשה אל תקראי לי כך"
"בסדר, וגם אני רעבה, בואי נלך לאכול"

הטיול לא כל כך גרוע כמו שחשבתי, הוא דווקה יותר מ'לא כל כך
גרוע'  הוא ממש טוב. 'מזל שאבא לא כאן' 'אם הוא היה כאן לא
הייתי באה לפה'.

"אמא"
"מה חמודה?"
"באמת יפה כאן"
"אני יודעת גליתוש"
"אבל ממש יפה כאן"