כשהייתי קטן, כל פעם כשכאב לי הראש והייתי הולך לאבא שלי ואומר
לו: "אבא, כואב לי הראש" הוא היה אומר לי. "איציק, זה סימן
טוב... זה סימן שאתה חי".
וזה תמיד היה מעצבן אותי. זה אף פעם לא היה מעביר לי את הכאב
ראש.
ככה הייתי מסתובב בבית עם כאב ראש עצבני, מקלל, ואומר תודה
לאלוהים על זה שאני חי.
ואני? אני לא יודע איך זה קורה בכלל, אבל אני כל הזמן מקלל
כשכואב לי. לא רק הראש. מקלל ואומר תודה לאלוהים על זה שאני
חי. ככה זה. מאז שאני ילד קטן. מכאיב לעצמי. מקלל. ואומר תודה.

רק כדי לדעת שאני חי.


לטיטי היתה בעיה מאוד חמורה. באמת בחורה מקסימה. מדהימה.
אבל... טוב היא היתה לה בעיה. היא אהבה שמשתינים עליה תוך כדי.
כן, ככה זה.
"איציק.. אני רוצה שתשתין עלי.."
אבל לא היה לי פיפי בכלל... מה אני יכול לעשות. אני אוהב
אותה.. מה אני ישתין עליה ?
"אני לא יכול להשתין עליך אני אוהב אותך..."
והיא היתה עושה לי פרצופים חמוצים. כל כך אהבתי אותה.
"אז אני יכולה להשתין עליך?"
"כן", אמרתי.. הרי אני אוהב אותה.. אני מעריץ את השתן שהיא
משתינה עלי.
וחוץ מזה, אני רגיל שמשתינים עלי... בעיקר הכלבים, כאלו שאני
תמיד נחמד אליהם ומלטף אותם. תמיד הם משתינים עלי.
אז ככה אני שוכב על הגב והיא רוחבת על החזה שלי ומשתינה, צוהלת
משמחה. ואני מרגיש את החום של הנוזל השקוף הזה ובא לי להקיא.
אבל רק מזה שאני רואה אותה צוהלת בזמן שהיא משתינה עלי אני
גומר.
היא כל-כך התרגשה שאפילו הרגשתי טיפות של שילשול על הבטן שלי.
מסתבר שזה היה רק הדמיון שלי. או הדמיון שלה. או הרצון שלי. או
שלה.
בכל מקרה, היתה לה בעיה. יום לאחר מכן, היא זרקה אותי לטובת
מישהו שהסכים להשתין עליה תוך כדי. ואני מצאתי סתם אחת עם אף
יפה. קראו לה אלה. ואפילו שגם היא היתה בחורה מקסימה.
מדהימה... היא לא ידעה להשתין כמו טיטי. עליה דווקא לא היתה לי
בעיה להשתין. אבל כן היתה לה בעיה להשתין עלי. אז גם אנחנו
נפרדנו.

מאז טיטי, מאוד לוחצת לי השלפוחית. ולא יוצא לי כלום. כל הזמן
רץ לשירותים ולא יוצא לי כלום.
וזה לא שאין לי.. פשוט, אין לי על מי.
אז אתמול ראיתי את טיטי. אחרי מקלחת. זה היה בהיכל התרבות והיו
שם המון אנשים, והיא רצתה שכולם יעמדו סביבה וישתינו עליה
בקשת. אני כל כך כעסתי עליה שגם לי לא היה אכפת להשתין עליה.
אבל אהבתי אותה. איך אני ישתין עליה. לעזאזל האהבה המקוללת
הזאת... שיט! קיבינימט!! מקלל ואומר תודה.
היא ישבה כיסא מתחתי וראתה אותי בכניסה. היא חיכה אלי ונכנסה
עם בחור מאוד גדול ויפה.
"שלום איציק", היא אמרה. כמאט ברח לי במכנסיים.
"היי.." אמרתי לה. היא חייכה חיוך פשוט. והסתכלה איך אני עוצר
עם יד ימין את השתן שלא יברח.
"מי הבחורה?" היא שאלה אותי והושיטה יד כדי ללחוץ את ידה.
שיט! איך לוחץ לי.
"אמממ.. טיטי.. תכירי את רוית", אמרתי.
"נעים מאוד", והן לחצו ידים... הידים שלהן ביחד לחוצות.. הנה,
ברחה לי טיפונת עצבנית.
טיטי ראתה אותי, טיטי יודעת לקרוא אנשים שרוצים פיפי מקילומטר.
ושוב חיכה אלי, חיוך לא פשוט כל כך.
"אני הולכת לשירותים, איציק אתה בא ללוות אותי?", משפט מוזר
להגיד ליד החבר החדש שלה. בטח לא משתין עליה.
"הוא לא מסכים להשתין עליך תוך כדי, נכון?", שאלתי כשהיינו
בכניסה לשירותים הציבוריים.
"כן, גם הוא אוהב אותי. למה כל הטובים אוהבים אותי, למה ?",
אמרה וחייכה אלי.
שיט! קיללתי.. שיט!
"אתה צריך פיפי נכון?", שאלה וחייכה חיוך זדוני.
רציתי להגיד לה לא, כי אני אוהב אותה, אני לא יכול להשתין
עליה, פשוט לא יכול.
"כן.... מאוד", אמרתי, כי התגעגעתי, כי אני אוהב אותה מאוד.
נכנסנו לשירותים והשלפוחית כאבה לי... קיבינימט!! זה כאב.
"כסססס אמק", אמרתי.
"תשתין עלי!!", היא פלטה בחושניות שניה לפני שרציתי לחדור
אליה. ובידי ימנית הרגשתי אותה, ובידי השמאלית ניסיתי לכוון את
זרנוק השתן שלי.
לא יכולתי, אני אוהב אותה. אוהב אותה יותר מידי.
"תשתיני את עלי", אמרתי.
"לא רוצה!! רוצה שאתה תשתין עלי". אבל לא יכולתי.
יצאנו מהתא, היא עדיין בניחוח הטרי שלה, של אחרי מקלחת. ואני
מסריח מהשתן של עצמי. זה כל מה שיכולתי להוציא, גלונים של פיפי
על הרגל. כל הנעליים שלי היו ספוגות. ואני מקלל. מקלל כל
כך...
ובפנים אומר תודה.


לטיטי יש בעיה מאוד גדולה. היא אוהבת שמשתינים עליה תוך כדי.
ופעם אחרי ששכבתי איתה. בלי שהיא בקשה ממני להשתין עליה, היא
אמרה לי, שהיא מרגישה כאילו היא מתה. אז שאלתי אותה:
"תגידי, גם את כשהיית קטנה, כל פעם כשכאב לך הראש אבא שלך אמר
לך, זה בסדר, זה סימן שאת חיה?"
היא רק חייכה והסתכלה לתוך העיניים שלי ושכבה איתי עוד פעם,
הפעם היא רצתה שאני אשתין עליה. אבל אני, אני אוהב אותה. לא
יכול להשתין עליה. אז היא השתינה עלי.
שיט!!!
קיבינימט!!!
כוס אמק!!!
איזה כאב ראש!!!
...
תודה אלוהים, תודה לך על האהבה, תודה על החיים, תודה כל הכאב.
תודה.