כשאת עצובה ובודדה,
אני רוצה להיות שם לחבק אותך.
כשאת שמחה ועליזה,
אני רוצה להיות זה שמתנשק איתך.
יש פרח יפה בגינה,
אך לא יתחרו יופיו וריחו בשלך.
וגם במטר גשם ומהלומה,
לא אתן ולא אסכים להיות חירש לך.

אך ליבי נמצא באשליות,
בורדים הכי יפים ישנם קוצים,
ואני איתך רק בחלומות.
שם אנו מתחבקים ומתנשקים,
אבל בחיים,
אין אנו יותר מידידים.
ולמרות שאבדה התקווה,
המפלצת בליבי עדיין חזקה.

המפלצת לא נותנת לי לנוע,
ואיתך ליבי מרגיש כקוץ אשר תקוע,
והדם לאט לאט נשפך,
ותמונות של אשליות בו איתך.
המפלצת לא אומרת די,
ובחלומותי איני מרגיש חי.

ומה נשאר לאדם שנפרד מכולנו וממנה,
רק חלומות מתחת לשכבות אינסופיות של אדמה.
ואני יושב מולה,
חזק ואיתן כסלע שהיא מכירה,
וכשהיא מסתובבת ללכת,
אני מרגיש כמזמן עברה אצלי השלכת.