|
כשאת פורשת את עצמך מתוכו,
נעטף בך רז תכול
ונגוהות תאווה מבריקות
מעטות את פנייך-
נכרך בזנב צמתך אבק דכים וניגונים
מארצות רחוקות
וקוראים צעדייך תיגר
על החצץ.
לא נותרו עוד אחים לצידך.
אל מול פלאים הניקרים בשבילייך
מיד תשלחי את צבאות יגונך.
|
|
|
ועכשיו, באמת
שמתחשק לי לענות
דווקא לפרופ'
ירמיהו בן
יהודה, רק שאין
לי כבר מה
להגיד.
פינקי(ת) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.