כולם אומרים שהשמים זה הגבול אבל זה הכל שקרים וטעויות.
עובדה יש אנשים שהגיעו לירח בלי בעיות , אף ענן לא הפריע להם
בדרך
יש אנשים שהפכו לגיבורים בזכות החציה של קו הרקיע אבל הם לא
יותר טובים ממני או ממך.
אז מה זה הביטוי הזה השמיים הם הגבול ?!?!
זה אומר שהם גבול היכולת שלנו או שהם הגבול שלנו, גבול החיים?
חשבתי על זה והגעתי למסקנה שגם בימי זיכרון צריך להסתכל למעלה
בגאווה ולא להרכין ראש ולהראות כמה אנחנו חלשים,צריך להראות את
העוצמה שקיימת בנו, את הגאווה, את קודשו של כל נופל שעכשיו
נמצא שם למעלה- בגבול.
השמיים הם מזמן לא הגבול ואין שם אף אלוהים אם היה כנראה שכבר
מזמן כולנו היינו מתים, אבל אין שם כלום חוץ מציפורים ואוזון,
אפשר לעבור הכל בקלות עם קצת מחשבה והרבה חריצות,אמיצות
כמובן רצון,כי בלי רצון שום דבר לא שווה.
תחשבו אם היה אלוהים הוא היה תופס אותנו בדרך לצאת מכדור הארץ
הוא הי מחזיק אותנו שלא נלך שלא נסכן את חיינו, אבל הוא לא כי
הוא לא קיים זה סתם אמונה לאנשים חסרי מזל הם מחפשים אשם
בטעויות שלהם מישהו לבקש ממנו סליחה שבעצם הכל טמון בין אדם
לאדם
קצת הדדיות בין כולם אהבה ואיזה אנרכיה קטנה.
אבל בסוף איפה מסיימים בשמיים מתחת לשני כוכבים
אבל אחרי שעברנו את הסוף ושמתים מגיעים לעננים וכבר עברנו את
זה לפני אז למה לשם אנו חוזרים
אז זהו עברנו את הגבול אנחנו מתים
אי אפשר עוד פעם לנסות לנגוע בכוכבים?