הנה שוב שפתיים מגששות,
כמו שמנת מתוקה מחוץ למקרר.
ברגע כמה, בהבל רטוב,
אנחנו מושלכים אל מערבולת מנהרה.
המגע קל כשהעור חם,
החיוך מזמין כשהידיים מחליקות.
עכשיו אנחנו קשורים ויכולים להכאיב,
ויכולים לשמח ומוכנים לעלות -
כמו גם לרדת.
האם חיפשת אותי כמו את זה,
האם ביקשתי קרבה?
עכשיו כבר לא נדע בחיבוק,
אם לחתום ולהשאיר אחרינו
כתמי צבע בוהקים
באור התענוג הרגעי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.