שפוף. עיניו שדופות, ריקניות.
עור מתוח, גולגולת חלולה.
צופה בוהה יבשות
ממתין לאגורה שחוקה
לכף ידו תנוח ברגיעה.
שנים ראיתיו נשען, עומד.
ליבו נילחם בעוקד.
מגיע לגבורות שמונים,
עוד ימי זריחה מעטים
ונשמתו לאלוקים.
פקות ברכיו בקרן שעות,
רועד לקבלת המעות.
מלב ישר מאדם אישה
חפץ לאכול ביטנו יתומה.
יום אביבי, נח האיוב על ליבי
שמים התכסו לבשו שחורים,
ידעתי הערירי הלך לעולמים.
לא ישוב עוד,
למי אתן האגורה
עים מי לשפוך צרותי
נגדע קרן שכוח אל
נתיבש זרע ריקני אפור.
נפלה היד הגרומה
פושטת כף לאגורה שחוקה.
יוני-1983
יוני 1983 |
