להפסיק לכתוב, להפסיק אולי לחלום עליך,
היסוסים רבים מדי, מחשבות גדולות על החיים הקצרים האלה.
תחנת האוטובוס השוממת הביאה אותי למצב בו אני כותבת שירים.
כותבת חיים על גבי דפים ולא מצליחה להפסיק.
הדם זורם לו במין צורה משונה, לאט ובריא.
אני עוד חושבת עליך...
ואם זו אהבה, אל תתן לי לתהות ולתהות-
פספסתי תחנה. היום אני עומדת בפתח הדלת שתקח אותי ממך...
רציתי לדעת, כשנכנסתי, אם שווה להילחם ולחזור את כל הדרך
חזרה,
אליך, לאנשיי ולתחנת האוטובוס הריקה.
אני כבר לא יודעת, שותה לחיי הזיכרון, האהבה והכאב,
מעשנת את מה שיביא או ייקח אותי ממך.
ועם שאיפה אחרונה,
אפרוש כנפיים שאספתי במשך שנים,
אלחש לירח שלי- אני מוכנה,
וכל מה שתראה זה שקט.