לא נותר לי אלא לבכות על מר גורלי;
נסגרו השערים לחיי המאושרים,
מידפק אני על השערים
עד שישמעני השטן.
אולי יימס ליבו ויחוס על חיי?
מצאתי שערי טירתו איתנים מכדי לפרוץ
ונקישותיי רק מחזירות
את הד קולו של הגורל הקודרני.
"אלו הם חייך ונסה להסתגל..."
הוא אומר.
אבל אינני מבין מדוע להתרגל!?
האם לא נועדו חיי למצות רק את הטוב?
האם אסור להתמרד נגד הגורל?
האם הגורל איננו רק כלי שרת
בידי כוחות הטוב והרע?
האם עלי להפקיר עצמי למשחק הכוחות?
אולי מוטל עלי להלחם על עיצוב חיי?
אני לא מהוותרנים
והכרזתי מלחמה על כוחות האופל.!!
מכה וחובט בכל אשר בסביבתי,
רוצה רק לשפוך דם..
אך מה שקורה באמת זה שדמי נשפך!!!
דמי ניגר מכפות ידיי
הרוטטות מכאב וזעם.
עתה גופי כואב ונשמתי דואבת,
חפץ אני לצרור צרותי בחבילה אחת
ולשפוך עליהן.....דם!!
אולי בכך אמצא עילה מוחשית לבכיי?
האם אינני משלה את עצמי?
כך לפחות טוען הגורל נגדי,
וכל ניסיון התעלמות מטענותיו
....עולה בדם,,, ואני הפסקתי להלחם.
הנה דמי חדל לשתות
ונפשי עדיין בוכייה,
מבקשת עזרה....
אינני מאמין כי הגורל חזק ממנה!!!!
נפשי תנצח!!! אבל מתי???
1975 ©
ואני רק נער |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.