דיוויד התעורר משך שנים אחר כך באותה תחושה מדגדגת של חוסר
אוריינטציה, שחש בפעם הראשונה באותו בוקר ראשון על סיפון
ה"רויאל  סקוטסמן". הוא היה ימאי מנוסה, ער לכל שינוי בשיגרת
ההפלגה, והשינויים  התכופים בכיוון הגלים העירו בו אי-שקט. מן
החלון הקטן,  העגול והמטונף,  ראה פיסת יבשה רחוקה ומעורפלת
וכמה כלי שייט קטנים. נוף זה השתנה  במהירות , שכן הספינה חגה
שמאלה - וכך המשיכה לעשות זמן רב מאד, רב  מדי, עד ששוב הופיעה
אותה פיסת יבשה רחוקה בחלונו. דיוויד זינק כנשוך- נחש ממיטתו,
בתחתוניו הארוכים וגרביו,חטף את סוודר-הימאים הכחול שלו  וטס
במעלה גרם-המדרגות הצר והמתכתי אל גשר-הפיקוד. איש לא היה שם:
מצערות המנוע היו במצב "מלא קדימה". ההגה - הגה העץ המגולף,
המעוטר  נחושת נוצצת - עקוד היה בחבל ניילון, קשור אל
כסא-רב-החובל שלצידו,  מקובע במצב "שמאלה שלושים", כלומר מסובב
עד קצה היכולת שמאלה.  הספינה הגיבה באדישות מכנית ושובלה צייר
במי התכלת מעגל קצף מדויק  למדי, כמו חמור הקשור לחבל והופך
למחוגה טבעית, משרטט את גבולות חופש  התנועה שלו. היה זה אחד
מנתיבי הים ההומים ביותר של התעלה האנגלית:  דיוויד הביט החוצה
מכנף-הגשר, ולעיניו התגלה מראה שהלם יותר צומת  ראשית בכניסה
לעיר גדולה, בשעת העומס, כשאוטוביאנקי פעוטה נתקעת  לפתע באמצע
המסלול ואינה מאפשרת לאיש לעבור. אוירת השלווה של אפריל
חסר-ענן בתעלה האנגלית נעכרה בסאון צפירות מכל הסוגים - עבות
ודקות,  צווחניות ועמומות כגעיית-שור, של כל כלי-השיט שאיתרע
מזלם להיקלע  לאזור.מראה הספינה החגה במעגל, כתרנגולת ערופה,
גרם למנועים אנגליים  שקטים, אמינים וכבדי-ראש להשתנק ולחרחר
בשעה שבעליהם ניסו לשלב  אותם ללא כל התראה מוקדמת בהילוך
אחורי, מבלי שיספיקו אפילו להוריד  את סיבובי-המנוע. אנשי ים
שתקנים, מזוקנים, מפמפמי מקטרת, סיגלו להם לפתע מחוות
ועושר-לשוני של נהגים איטלקיים.

דיוויד היה ימאי אמיתי: הוא חונך על ערך יסודי שחונכיו קראו לו
'תושיה' - היכולת לאלתר ולהציל את המצב בשעה שהזמן דוחק
והאמצעים דלים. תמיד  התגאה על מהירות פעולתו באותם רגעים
קשים, על יכולתו לשמור על ניצוץ  שפיות וקור-רוח במהומה
שמסביב. הוא ניטרל את המנועים, ובתוך דקה כבר  עמד, בתחתוניו,
על גג גשר-הפיקוד, והניף אל ראש התורן את מרובע-הפח  השחור
שלמרבה המזל זכר היכן אוכסן: היה זה הסימן הבינלאומי הקבוע
ב"תקנות למניעת התנגשות בים", סימן המזהיר את כל כלי-השיט
בסביבה כי  המניף אותו הוא "כלי שייט ללא שליטה" - בגלל סיבות
של תקלה מכנית  חמורה, שיתוק ההגה או המנועים, או מכיוון שהוא
נתון לפיקודה של קבוצת  סהרורים המוצאת לנכון לקשור את ההגה
במצב של "מלא שמאלה" בשעה  שהם עורכים את אחד ממפגשי
המדיטציה-בחברותא שלהם.

פעולתו אכן הצילה את המצב: הצפירות חדלו, ואט אט חזרו העניינים
למסלולם. דיוויד התיר את ההגה מאסוריו והניח לספינה לרחף
ולהתנדנד מעדנות על המים, ללא שליטה, בשעה שצבא גדול של אסדות,
מכמרתנים,  רחפות ויאכטות היה עוקף אותה עיקוף רחב, כאילו היו
נוסעיה נגועים בדבר.  אחר כך ירד, מתנשף ואדום פנים (פניו נטו
להאדים עד מאד, ניגוד חינני לשערו  הבהיר כפשתה, בשעה שהתאמץ,
או כעס, או השתכר - ובדרך כלל נתון היה  באחד מן המצבים
האמורים) - ופתח לרווחה את דלת אולם האוכל, כדי לדרוש
הסברים.

כרגיל, אלה ניתנו לו - ביד רחבה, בשפע, בשטף בלתי פוסק, בעושר
בל-יאומן של קשקושים מטורפים. כשהביט בחבורה הדמומה, המביטה בו
בחיוכי-שלווה  עילאית, מטריפים באטימותם המוחלטת, נזכר לקלל
שוב את הסוכן שהציע לו  את המשרה. הוא אמר לו שזקוקים לסקיפר
מנוסה של "טראולר" בת 414 טון,  כלי מכובד ומצויד היטב, שעבר
הסבה וכעת הוא משמש כמעין יאכטה  לימודית; היתה בו איזו נימת
היסוס כשדיבר על הבעלים ועל הצוות - הוא לא  הכיר אותם, אבל הם
הבטיחו לו שהם אנשי-ים מיומנים. הוא הביט במרינה,  שקיבלה את
פניו כאשר הגיע לראשונה לספינה. הוא ארז אז, כשקיבל על עצמו
את המשרה, את מעט חפציו, פסע על רציפי הנמל, מחפש את הספינה על
פי תאור כללי שקיבל מן הסוכן. כשהגיע, ניצב רגע קצר ליד הכבש
וסקר את  ספינתו החדשה: היא נראתה במצב טוב. הוא טיפס במדרגות
המתנודדות  והמקרקשות, וכשעלה לסיפון התחלחל לרגע, שכן נערה
צעירה ויפה, בלונדית  תכולת-עיניים וחמורת סבר, קידמה את פניו,
לבושה מדי-לובן ללא רבב,  הדוקים על גופה התמיר, ועל שפעת שערה
כובע-מצחיה לבן, עטור סרטי זהב  ומיני שנצים וסמלים ועיטורים
שלא ראה מימיו. היתה זאת מעין וריאציה  אופראית על מדיו של
קצין ימי. דיוויד עצמו לבוש היה, כמובן, סוודר שטלנדי  כחול
ומכנסי ג'ינס. השאלה הראשונה ששאלה אותו הנערה חמורת הסבר
היתה אם הוא עיתונאי. 'בהחלט לא, יקירתי' - הוא השתמש במילה
"לאב",  כינוי של חיבה שאין עימו, כך חשב,  פטרונות או רמז לא
הולם - 'אני אפילו לא  קורא עיתונים. אני הסקיפר החדש: ואת?'.
הנערה לא השיבה, רק הנהנה ופנתה  לאחור, רומזת לו לבוא אחריה.
דיוויד מוכן היה ללכת אחריה לכל מקום, לכל  מרחק. מאוחר יותר,
כשהכיר אותה יותר מקרוב, היה נאנח ואומר שמראה  השדיים שלה
משכיח ממנו את המנטרה שלו. הוא נטרף אחריה, כיוון שהיתה
התגשמות בוטה כל כך של הזיותיו הפורנוגרפיות - יפהפיה סקסית
ונוחה  להתרצות, הממתינה לו במיטתו שבתא לאחר משמרת הלילה.
למענה מוכן היה  להקדיש שעות של האזנה לפטפוטים אינסופיים שהיו
בעיניו חסרי כל קשר  ומשמעות, והיה מוכן גם להתנסות בכל חלק
מתהליכי ההיטהרות הרוחנית, או  איך שהם קראו לזה, רק כדי
להטביע את פניו בבטנה העירומה, החלקה  והמתוקה. התברר שהיא
היתה הקצין השני שלו, אף על פי שידיעותיה  במקצועות הים לא עלו
על ידיעותיו של דיוויד במקצוע העיתונות. באותה  פגישה ראשונה
שלהם הובילה אותו אל חדרו של ה"מסטר", כינוי שמשמעותו  בדרך
כלל רב-החובל, אבל כאן לבש משמעויות מיוחדות במינן. הנערה נקשה
על דלת התא, שלוש נקישות בקצב איטי, ועמדה, מושפלת-עיניים,
כממתינה  לגזר-דין. מאחורי הדלת לא בא בתחילה שום קול - רק
מעין דממת-הפתעה, על  שממעזים להפר את  שלוותו של השוכן שם.
אחרי זמן שנראה ארוך מאד, אולי  שתי דקות תמימות, בקע מן התא
קול מתנגן, מאנפף במקצת, ואמר: 'רשאים  להכנס'. הנימה הרשמית
הפתיעה קצת את דיוויד, שכן לא הורגל בכך ברוב כלי השיט שבהם
הפליג. אבל כפי שרמזו לו כבר הדקות הראשונות, שום דבר  בספינה
הזאת לא היה דומה למה שהורגל בו בעבר.

בחדרו של המסטר קיבל את ההרצאה הראשונה שלו על ה'y' - הרצאה
בהירה וממצה על מהותו , אופיו ומטרותיו של הארגון; יש לומר,
בהירה וממצה לדעתו  של המרצה. התלמיד היה שרוי בטשטוש חושים
מסוים שגרמה לו קירבתה  הניכרת של מרינה והמלל המעורפל, אבל
החליט 'לסתום את הפה ולראות מה  קורה'. מרינה, שנותרה כל העת
במעין עמידת-נוח ליד דלת התא, היתה מרכיב  נכבד במערך השיקולים
שגרם לו להחליט להשאר על ספינת-השוטים ההיא.  בהמשך שמע עוד
הרצאות רבות מן הסוג הזה, ואף על פי שקלט הרבה מהתורה
המורכבת, רבת הפנים, המסתורית והעמוקה של ארגון "y", מעולם לא
הצליח  לחזור עליהם כסדרם בפני אדם אחר, שכן אחת לכמה משפטים
חש צורך עז  לומר משהו כגון 'אוי, זה כזה בולשיט שזה לא
יאומן'.

המרכיב המרכזי של התורה היה בלי שום ספק בטחון עצמי בלתי
מסויג. מכיוון שתורתו של המסטר חבקה את תהומות הנפש האנושית
והפוטנציאל המיסטי  האדיר הטמון בה, פוטנציאל שאינו בא לידי
מימוש, ובו בזמן פיתחה גם מעין  קוסמולוגיה מיוחדת במינה
ואינספור טכניקות של התמודדות עם בעיות  ומכשלות אשר מציבה
המציאות העגומה בפני האדם - שום דבר אנושי לא היה זר לה. כל
שדה-פעילות אנושי, אמר המסטר, יכול להתבצע טוב יותר על פי
עקרונות "y". כולל, כמובן, ספנות. המסטר נטה חיבה רגשנית לכלי
שייט,  וברגע שאיפשר לו ההון שצבר בתרומות המאמינים קנה יאכטה
נאה, שאותה  המיר אחר כך ב'טראולר' שעל סיפונה התייצב דיוויד
לשרות. הוא חיבר מדריך קטן, כרוך בכריכה שחורה נאה שכותרתו,
"עקרונות הספנות על פי תורת ה- "y", הוטבעה על הכריכה באותיות
מוזהבות, בדומה לאלמנכים הימיים וספר  טבלאות-הניווט,
ה"נורי'ס". דייויד עיין בעמודי המבוא:
הניווט בים על פי שיטת y מתבצע על ידי ראיית הפלנטה כולה
כהשתקפות זעירה של      הקוסמוס. הטריגונומטריה הספרית מבצעת
דמוי כזה בדיוק, ולמרות שאינו "נכון"  מבחינה פיזיקלית הוא בעל
יעילות מפליאה מבחינה סימבולית ואנרגטית כאחת.  כלומר, אין
כפירה במציאות ה"אובייקטיבית"  של המדע הפורמלי, אבל ראיית
הדברים בצורה שונה, לכאורה אפילו מוטעית, עשויה לתת פירות
אדירים בעולם  הממשות הנתפסת בחושים הרגילים. מסלוליהם של גרמי
השמיים המשתקפים על  המודל הפלנטרי יוצרים במשותף את כל מסלולי
הניווט האפשריים. מתוך המכלול  הקוסמי השלם ניתן לאתר ולבחור
מסלול יחיד בדרך של אלימינציה, והמסלול הנותר  הוא האופטימלי
ובו יש לבחור גם אם אינו הקצר ביותר. כפי שבניווט המסורתי
עוקפים אזורי קרחונים, שרטונים והפרעות אחרות לשייט, עוקף
מסלול ה-y  אזורים
בעיתיים מבחינה אנרגטית. הטכניקה של ניווט קוסמי על פי עקרונות
y מחייבת  שימוש מזערי בטבלאות ניווט קונבנציונליות, שכן
ממציאי הניווט האסטרונומי  המסורתי קיבלו עליהם את מודל
ה"השתקפות" באופן לא מודע (למרות היותם  מודעים ל"אי-נכונותו"
האובייקטיבית) ככל הנראה מכיוון שהעיסוק במדעים מדויקים  פינה
בתודעתם ערוצי תקשורת ביו אנרגטיים רבים ויצרו מעין
פסאודו-היטהרות ספונטנית, ללא שימוש בטכניקות y כפי שפותחו על
ידי המחבר. זהו הישג מפליא ולא  מבוטל. השימוש בטבלאות נעשה רק
לאחר זיהוי ודאי של מספר אלמנטים ובהם:  רמת אנרגיית ה y
הכוללת של כלי השיט והישויות האורגניות שעליו; יחסי האנרגיות
בין גרמי השמיים העיקריים הנצפים לבין כלי השיט (באמצעות
זוויות). הנוסחה שלהלן  מחשבת את רמת המתחים והאנרגיות שעל
פיהם יש לקבוע כיוון על גבי המצפן."

דיוויד עמד בזמנו בכל בחינות הניווט שנדרשו על ידי הרשויות,
וידע היטב להשתמש בסקסטנט ובטבלאות הניווט כדי לקבוע מיקום
ולתכנן מסלול הפלגה, אבל ספרו של המסטר נותר בעבורו חידה
עמומה: לצד עמודים צפופים  של מלל ברוח ההרצאות ששמע, היו
שרטוטים, דיאגרמות, נוסחאות עם  אותיות יווניות, ציורים של
מערכי כוכבים וקואודינטות סתומות שלא אמרו לו  דבר וחצי דבר.
אבל אנשי הצוות שלו היו משוכנעים לגמרי שביכולתם להשיט  את
הספינה לכל מקום שיחפצו על פי הספר. באותו בטחון מופלא ואיתן
הידסו  להם אנה ואנה על פני גשר הפיקוד, אוחזים עותקים של
הספר, מפטפטים  בקולות מהוסים, מתווכחים בהתרגשות כבושה כמו
חבורת תלמידי ישיבה.  כשיצאו מן הנמל לראשונה הודיע המסטר כי
עליו להסתגר בתאו למשך שבוע.  אסור היה להטרידו בשום מקרה, רק
להביא לו את ארוחותיו כסדרן, שכן הוא עסוק בפעילות רוחנית
בדרגת אנרגיה גבוהה ביותר. הוא הטיל על צוותו  משימה - להגיע
מנמל המוצא בהאל אל גיברלטר, תוך שימוש בספר הימאות  המופלא
שלו. דיוויד הבין אז שגייסו אותו רק כדי לעמוד בדרישת הרשויות,
שיהיה על הספינה מפקד מוסמך ומורשה. הם לא התכוונו כלל להשתמש
בפועל  בשרותיו המקצועיים. הוא הביט בהם בחוסר אמון בשעה
שניווטו את כלי  השיט אל חופי צרפת הבהירים, אובדי עצות בשעה
שהופיעה מול חרטומם  יבשה, במקום שלא ציפו לה כלל. האיסור על
השימוש במערכת ניווט-הלווינים  חל גם עליו, אבל הוא דבק לכל
הפחות בסקסטנט שלו, במפותיו וספריו  המהוהים, כך שתמיד ידע
הוא, לכל הפחות, היכן הם נמצאים. כשנאלצו  להודות שהם אבודים
הפריעו את שלוות הרהוריו של המורה הדגול שלהם.  איש לא העלה את
שאלת תקפותו של ספר-הספנות שלו: ברור היה לכולם  שהטעות לעולם
אינה נובעת מן התורה, שהיא מושלמת מעיקרה, אלא רק  מישומה
הפגום על ידי מאמינים כושלים. הוא נזף בהם במהלך שעות ארוכות
של מפגשי הטהרות והרצאות, ובינתיים יכול היה דיוויד לקבוע את
מיקומם (הוא הפעיל בחשאי את מכשיר הניווט באמצעות לווין, שגילה
לו תוך דקות את מיקומו המדויק; אחר כך אושש זאת באמצעות
תצפיות-עין שאושרו לשימוש  על ידי המסטר) ושירטט את מהלך
ההפלגה על המפות.

כאשר הגיעו אל הביסקאיה היתה שלוותו כמעט בלתי מופרת. הצוות
ניווט את הספינה באמצעות תיאוריות וויכוחים, ודיוויד דאג רק
לכך שקורס ההפלגה יהיה נכון ושידע בכל עת  את מיקומם. המסטר
פרש לתאו ושוב לא נראה עד הגיעם לנמל, שאז יצא מתאו חוור ורזה,
חזות שנגרמה ממיזוג של חוויות רוחניות נעלות ומחלת ים קשה
שגרמה לו להותיר את  ארוחותיו בשלמותן על המגש, ולהפיץ את
השמועה הנרגשת בין מאמיניו, לפיה חדל לאכול  כיוון שערך
ניסויים בסינתוז אנרגית-y קוסמית היישר אל תוך תאי-גופו, מעלל
המאפשר לו  להתקיים ללא מזון. אחר כך הפכה השמועה הזאת לאחד
מעיקרי הדת: שלב הצומות  הארוכים היה שלב מתקדם ביותר בסולם
החניכות של הארגון. המסטר עצמו היה מסתגר משך שבועות בחדר מבלי
שאיש יראה אותו מביא מזון, ולו כזית, אל פיו. איש לא ראה אותו
אוכל; מכאן שלא אכל. איש לא ראה אותו לא מרחף באויר, ומכאן
שריחף גם ריחף. איש לא  תפס אותו בטעות, ומכאן שלא טעה מעולם.
הוא לא יכול היה לטעות: זאת היתה תכונה  ביולוגית שלו. כפי
שחתול אינו יכול לעוף, המסטר אינו יכול לטעות, גם אם ירצה בכך
בכל  מאודו, מתוך איזו שאיפה ישועית להיות ככל בשר-ודם.

גם המסע הביתה היה שקט יחסית, למרות שמזג האויר השקט גרם לכך
שהמסטר יבלה שעות רבות על הגשר. דיוויד נמנע מהתקלויות
מיותרות, תיקן בהסתר שגיאות ושמר על  פרופיל נמוך. הוא רק
התגעגע כל העת אל השעות הגנובות והמתוקות עם מרינה. לא היה לו
מושג אם עקרונות התורה מתירים לה לעשות מה שעשתה - היו חלקים
מסוימים, כך אמר,  שאסורים לדעתו מטעם כל אמונה או דת שהומצאה
אי פעם - אבל הוא לא טרח לשאול. היא  ניסתה לקרב אותו, בעדינות
רבה, אל העקרונות שלפיהם חיה מאז הצטרפה למסטר רון  והחלה
ללמוד את תורת ה-y, והוא לא הביע התנגדות.הוא אילץ את עצמו
לקרוא בעיון  וברצינות חומר מן הסוג הזה:
הכל הלך למישרין עד הבוקר המקולל הזה, שבו נאלץ להציל את
הספינה מהתנגשות, אולי טביעה, עוד לפני ששתה את קפה הבוקר שלו.
הוא החליט שהפעם לא תצליח אפילו מרינה  לשכנע אותו להשאר. הוא
היה אדם רגוע ולא קנאי, ולרוב לא הוטרד יתר על המידה בבעיות
של מוסר, עקרונות ואתיקה, אבל כעת חש איזו תחושה עכורה של
פגיעה בכבודו: כבודו  המקצועי, שהוא כבודו העצמי. הוא הצליח
למצוא בלבו חיבה מהולה בחמלה לחבורה  המוזרה שעימה הפליג; נדמה
היה לו שקלט, פה ושם, פרור של רעיון ש"היה בו משהו":  מבעד
לבליל המוזר, שלרוב גם שעמם אותו מאד, ליקט לעיתים איזה משפט
שהצטלצל נכון.  משך אותו, באופן משונה, הטרוף השקט, המפכה מבעד
ארשת של שלווה בודהיסטית, וחוסר  האונים הילדותי שנתגלע
לעיתים, כאשר נאלצו להתמודד עם סתירה לא מובנת בין המציאות
לתיאוריה שלהם אודות המציאות. אז חש עצמו כמו אב מגונן על
חבורת ילדים חסרי ישע.  אבל כעת עשו הילדים מעשה שלא יעשה-
שרפו את האסם, אם תרצו, או השחיתו חפץ יקר  ללא תקנה. הם סיכנו
את הספינה, הותירו את הגשר ללא צופה, והציגו לעיני ספני התעלה
מחזה מגוחך ומוזר - והוא, הסקיפר, חש אחראי לכל זה. מה גם שאחד
הצופים עשוי לדווח  על העניין לרשויות. ספינה החגה במעגל באמצע
נתיב מים עמוס, מסכנת כלי שיט תמימים  ובעיקר את עצמה - זה היה
מעבר לחלומותיו הגרועים ביותר. הפעם לא יעמדו להם כל
פתפותי-הביצים המיסטיים . הוא החליט לגשת ולומר להם, לכולם,
כולל למסטר הנערץ  שלהם - את אשר על לבו. הוא פתח בדברים,
ומעולם לא התקרב כל כלך לכלל נשיאת נאום, אף הזה התחיל כשיחה:


"מי אחראי לענין הזה - של ההגה?"

אין עונה.

"שאלתי: מי אחראי לזה?"

הפעם הפנה את דבריו ישירות אל המסטר רון, וזה נשא את פניו
ממקום מושבו, באותה נעימות צוננת ומחרידה שליוותה את כל מעשיו,
וענה: "אתה מתכוון להפלגה במעגל. שמנו לב  להתערבות הבלתי
קרואה שלך. אילו היית מעורה יותר בנעשה, ואילו היית מבקר באופן
סדיר
בפגישות שלנו, כפי שבקשנו ממך בתחילת המסע, היה ברור לך שכל זה
הוא חלק ממהלך  ובעל משמעויות רבות, ואולי היית נמנע מהפרה גסה
כל כך של הכללים."

זה הספיק. דיוויד האדים עוד קצת, והתפוצץ.

"עכשיו תקשיב לי טוב. לא אכפת לי מה אתם עושים עם עצמכם. אני
בנאדם סבלני מאד. אני לא שם קצוץ על המהלכים המקיפים שלך ועל
הבונניות וכל שאר הזבל שאתה מאכיל את  חבורת הפסיכים שלך.
מבחינתי, הכל בסדר גמור. אבל אכפת לי מאד כשזה מתחיל להשפיע
על ימאות, ועל בטיחות בים, ועל ענינים מקצועיים. העסק הזה עבר
כל גבול: עד עכשיו  שתקתי, כי לא עשיתם נזקים ולא סיכנתם אף
אחד. עכשיו זה נגמר. כשנחזור לנמל - וזה  יהיה בקרוב מאד - אני
יורד מספינת המשוגעים הזאת. ואז אני אלך למשרד הימיה, ואסביר
להם עם מה בדיוק יש להם עסק. ואז תצטרך לתת לחברה ההם שנותנים
רשיונות שייט כמה  הסברים. אני חושב שהם יגיעו למסקנה שאסור
לתת לכם בידיים אפילו ברווז גומי  לאמבטיה."

זה היה נאום קצר אך אינטנסיבי, ומשסיים דיוויד, שהגודש המילולי
הזה היה בלתי אופייני לו, השתתק. היה עוד משהו שגרם לו לשתוק.
כל זמן שדיבר היה מבטו של המסטר מופנה לא  אליו, אלא אל מרינה.
אותו חיוך מקפיא, בתוספת סימן שאלה מאיים. והתוך הזעם הקדוש
שלו ראה דיוויד את פניה של מרינה, את התדהמה המפוחדת שלה, אעת
חוסר הישע המוחלט  הזה - תינוקת אבודה ביער, זה הבטוי שעלה על
דעתו - ובבת אחת הבין הרבה דברים. כל כך  הרבה דברים, עד
שהענין כמעט המם אותו. פתאום ראה את הכל קצת אחרת: כל מיני
מחוות
זעירות שלה, תנועות גוף, מילים. כל לילות האהבה הקודחים איתה.
היא היתה עצלתנית  ולהוטה גם יחד, כמו דבש נוטף, והוא לא שבע
אותה. הכל היה עבורו מלא עליצות ושמחת  חיים, הוללות פוחזת,
בריאה, פגאנית, בלי דיבורים מיותרים לפני ואחרי, שתמיד העיקו
עליו  כל כך. ונראה היה לו שהיא נהנית מן הענין לפחות כמוהו.
אבל לפתע נראה הכל אחרת.  החולמנות החושנית ששמר בזכרונו
התחלפה לו לפתע בצייתנות כנועה ושקטה, במילוי שקדני  של
הוראות. הוא חפר נואשות בזכרונות האהבה הטריים, מנסה לדלות מהם
נקודות אור של  רכות אמיתית וכנה, או צללים זדוניים של זיוף
זנותי, ולחרדתו מצא שפע משניהם כאחת.  מרינה הפכה, בתוך אותו
רגע של הארה, מהתגשמות של פנטסיית-פורנו רכה, תמונת אמצע
תלת-מימדית שנבראה לתענוגותיו, למשהו מסובך ואפל, לחידה שהחלה
להתפענח לעיניו אבל  נותרה ברובה סתומה. והוא התאהב בה, באותו
רגע ממש, ושטף הרגשות העז שהלם בו גרם  לו לדמיין איך יקח אותה
אל כפר הולדתו ויבנה לה קוטג' קטן וישמור עליה, כבשה רכה, מפני
עדת הזאבים שנקלעה לתוכה. לבו יצא אליה, כשישבה כך, ברגליים
שלובות, נבוכה וחרדה.  הוא חשש שיתנכלו לה. היא היתה אבודה,
ללא שליטה, והוא רצה להיות הקפטיין של לבה,  כמאמר השיר, אבל
הוא הבין, כאמור, דברים רבים בבת-אחת. הוא הבין שזה לא יתרחש
לעוללם, כי הוא מחליף פנטסיה אחת באחרת, ושתיהן יתפוגגו כערפל
כשיגיעו לנמל.

הוא יצא, מבולבל ואדום מתמיד, מאולם המדיטציה הספינתי, ועלה
לגשר כדי להעסיק את עצמו בעניני עבודה. הוא קבע את הכוון אל
נמל האל, ועמד על הגשר, צופה ברוח נמוכה בים,  בקו החוף
ובספינות. כשעגנו, ירד מבלי להפרד מאיש, מבלי לומר מילה. מרינה
נעדרה גם בעת
שנקשרו לרציף. 'קצין' אחר תפש את עמדתה. הוא לא ראה אותה עוד.
הוא לא מימש את  איומו לדווח לרשויות והסתפק בפרוט הדברים בפני
הסוכן שלו, שלא היה בטוח אם עליו  להתנצל או לצחוק. הסוכן אכן
דיווח לרשויות, אלא שעד אז כבר נרשמה בנמל בית חדש,  בפריטאון,
ותודות לסרבולים ביורוקרטיים נחלצה מטרדות רשויות השיט
ודרישותיהן  המפליגות והקנטרניות. דיויד לא ידע מה עלה בגורל
הספינה והצוות. הוא שיער שאם לא  טבעו, חדלו מן הענין וחזרו
לחוף. יתכן שהם עומדים בקרנות רחוב ודוחפים לידיך פמפלטים
וחוברות הסברה. הוא לגם מהבירה שלו והציץ בנערה שעל לוח השנה.
הוא נאנח. ואז שאל  אם שמענו על הפעם שבה הפליג עם מבריחי נשק
מפורטוגל לאפריקה.