תלולי תקווה מתמוטטים בהרי תימהון...
ואת? הלא תרצי באושרי?
לא מסוגלת את לאפשר לי לצאת מבור השיגעון..
שיגעונך יקירתי! תפילתי..
התרצי שאקח את ידייך,
אנגב את מצחך מאיבוד דעת,
קראי לי בשמי בוכה ומתייפחת..
האם שוב לבוא לקראתך?
בידיעה שלא אוכל להציל אותך מעצמך.
צרחי עד לב השמיים, שאדע את סבלך.
אך לא אוכל לעשות דבר,
זהו מעבר ליכולתי, תעתועי מוחך.
צללים רודפים אותך, אך אני לא רואה דבר.
התרצי שאקח את ידייך,
אנגב את מצחך מאיבוד דעת,
קראי לי בשמי בוכה ומתייפחת..
האם שוב לבוא לקראתך?
בידיעה שלא אוכל להציל אותך מעצמך.
אז אשב ואחבקך עד עלות השחר,
אך זהו זמני ללכת.
יודעת את כי אצא לאחריותי מחר.
לעולם לא תהיי לבדך,
אז הפסיקי לקלל, להכות, לילל..
אינני משתווה לפרוזאק שהולך ודועך..
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.