כשקרסת, זה קרה כך פתאום,
היה עוד יום רגיל, עוד יום.
השמים היו כחולים ללא עב,
השמש הפכה שערך לזהב.
לא יכולתי לדעת, לא רמז כלום,
שכך אתמוטט בקרוב בבום.

כשקרסת, כי העול כבר לא נסבל,
בחדות נפער בליבי חלל.
בחיי לא חוויתי כזה תסכול,
אך נותרתי נטוע במקומי - כבול.
חוסר אונים, טעם מר צורב,
ניסיתי אלייך להתקרב.

כשקרסת, ארצה ביבבה,
שאת ליבי פלחה לשניים,
כי זה שאהבת לא החזיר אהבה,
חתך את הקשר בינתיים.
עומד קפוא, כמה מתסכל,
מנסה לתפוס איך אוכל להקל.

כשקרסת, ללא גינונים,
קרסתי גם אני מבפנים.
מן כאב שאין לו שני,
כי ההוא שהשחיר עולמך -
הוא אני.