הפעם הראשונה שבה ראיתי אותו הייתה ממרפסת הדירה של רונית ודין. הבטתי בו
מלמעלה, מחזיק בידיו תינוק בלונדיני, עומד ליד מכונית ירוקה, גדולה, שעליה
מונחים שני גלשני גלים. הבחנתי שיש לו שיער צהוב כמו שמש, שיש לו עור שזוף
ועדין שממלא את חולצת הטריקו הלבנה שלו, שיש לו עיניים כחולות ושקופות כמו מים
של אוקיינוס. דמיינתי את העור שלו נוגע בעור שלי, דמיינתי את הנשימה שלו
קרובה. דמיינתי אותו כמו ילדה שמצמידה לאזנה קונכייה ומדמיינת את הים. הסמקתי.
הוא חייך את החיוך הכי בהיר שראיתי ודיבר עם רונית שעמדה לידי, אבל איכשהו
ידעתי שהוא מרגיש את הנוכחות שלי, דרוך אלי.
הוא שאל אם דין נמצא ורונית אמרה לו שהוא צריך לבוא עוד מעט ושיעלה למעלה
ויחכה לו.
כשהוא נכנס, מחזיק בידיו את התינוק הבלונדיני וקטר צעצוע עם חיוך מצויר, הדירה
הוצפה באור. הוא הוציא בירה מהמקרר והתיישב על הרצפה בפינה שבין דלת המטבח
לדלת חדר השינה. הילד צהל אל הקטר הקטן שלו והוא לגם מהבקבוק ודיבר עם רונית
במבטא אוסטרלי ובקול קצת צרוד וקצת ילדותי, קול שמדברים בו עם תינוק. אני
הסתכלתי בהם מהספה ומדי פעם הוא הסתכל בי בחזרה, כבדרך אגב, כאילו המבט שלו
נחבט בי בטעות. זרמים תת ימיים נעו בינינו.