מבול פלגי דמעות,
נשפכו אל ים האכזבות.
גלי תופת ושלל של מר,
תחושות רעות הווה עבר.
סוד קדרות ועצב מגר,
זעם חרון הנשייה.
לובן ארץ בכל עבר,
כרז דואב היא הומיה.
עד עינוי תהיה שואבת,
כבת צחוק זו הצוהבת.
כעומק קר של הקברות,
תביאני למנוחות.
עכשיו התהום פוערת פיה,
קוראת לי בכאב.
בגדודי קלון אטמע בה,
חדלון ישות נש צורב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.