וגם שאנחנו מתקשרים משהו מפריד.
עשן הסיגריות שמסתיר את פנינו- האומרים את האמת...
שאומרים על מי באמת אנחנו מדברים.
ואנחנו מדברים בדימויים,על ידי שירים.
לא ממש אומרים.
מסתתרים דרך אימרות דרך שירים.
וכשאנחנו בוכים, ישר מסתירים את הפנים.
וכשכואבים, פשוט שותקים.
כשמזילים דמעות ישר מוחים אותם
-שמא לא נרא חלשים.
וכשאני רוצה לומר דבר...
שותה, שותה אני את שפיותי
ואז מתקשרת,
אומרת שאני אוהבת,
שאני מתייאשת,
אך לא רוצה לוותר.
וכמובן אומרת לך שאני שתויה,
ולכן אל תקשיב לשום מילה.
אך אני.... אני מודעת לכל מילה.
לכל שאיפה ונשיפה.
אך כל זה בתוך משחק הכחשה,
ששנינו יודעים את הכללים. |