|
מזמן לא הרגשתי את הלב שלם
כבר שנים שאני ככה
אני בכלל לא זוכרת איך זה
אני בכלל לא רוצה לדעת
במקרים כאלה
עדיף כבר לא לגעת
אומרים שבסוף הכל נוטה להסתדר
אני רק מקווה שהלילה אני אחלום על מישהו אחר
האור בחוץ מסנוור
וזה מרגש אותי כמעט
אבל האמת היא שמבפנים נשאר לי כל כך מעט
שאני לא יודעת לעשות שום דבר טוב
שקשה לי לנשום לעיתים קרובות
ואני לא יודעת איך לאהוב כמו שצריך
שזה יעשה לי טוב
ולא יפיל אותי
חלקים קטנים של הלב שלי
הלכו לי לאיבוד
ויום אחד מישהו ימצא לי אותם
אני יודעת, הוא יעמוד מולי נבוך ורועד
ויגיש לי אותם על מגש של כסף
ואני שוב אפחד
ואני אעמוד מולו כולי פעורה
כי אני כבר לא אזכור איך לחבר אותם בחזרה. |
|
|
"פעם, לפני שנים
רבות. הסלוגנים
פרסמו את הבמה
ומשכו את העין.
היו אפילו כאלו
מצחיקים, או
מתוחכמים. ואז,
יום אחד. הגיע
אדם (שלא אנקוב
בשמו) שבגללו
הסלוגנים הפכו
לערמה של
שטויות. השטיות,
נכתבו בתחילה על
ידיו ולאחר מכן
אנשים מטופשים
(עם שמות
מטופשים לא
פחות) הצטרפו
אליו. וכך הפכו
הסלוגנים
לגיבובים שכולנו
מכירים ואוהבים
- הסוף."
צרצר מטופש מספר
לילדים בגן את
"אגדת
הסלוגנים". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.