ב-9:00 בבוקר הטלפון צלצל. סיוון פקחה את העיניים ובראשה חלפה
השאלה "מי האידיוט שמתקשר אליי בשעה כזו ועוד ביום הראשון של
חופש פסח?" על הקו הייתה חברתה הטובה,מור.
 "סיוון,מה את עושה הערב? שאלה מור
  "מור,את נורמלית? אולי את צריכה אשפוז?" שאלה סיוון
בציניות. "לא מספיק את מתקשרת אליי בשעה שכל בן אדם נורמלי עוד
ישן את השנת יופי שלו, ועוד שואלת אותי מה אני עושה הערב? לא
הגזמנו? ממתי נהיית לי כזו מאורגנת ומחושבת שאת כבר מתכננת לך
אטרקציה לערב?"
"סיוון,ממש אין לי כוח לציניות שלך. אולי תרגעי כבר?" אמרה
מור. "גם ככה אני לא בשיא המצב רוח. ערן ואני שוב רבנו אתמול.
נראה לי שאנחנו עומדים להפרד בקרוב"
"אמרתי לך שהוא לא שווה אותך. אני לא מנסה לסכסך, אבל לדעתי את
חייבת להעיף אותו, ויפה שעה אחת קודם...רגע,מור, את בוכה?
"כן" ענתה מור, "אני מרגישה כ"כ נורא..."
"מור,אל תבכי,הוא לא שווה את הדמעות שלך" ענתה סיוון. "ושוב
אני אומרת,אני לא מנסה לסכסך או משהו,אבל אתם חייבים להפרד!"
למעשה,סיוון רצתה מאוד לסכסך בין מור לערן. מאז כיתה ח' היא
אהבה את ערן בסתר, אך לא אמרה לו את זה.  לפני כ-8 חודשים,
כשמור וערן התחילו לצאת,ומור התחילה לרחף מאושר,הקנאה הרסה
אותה.
"מור,יהיה בסדר. נדבר כבר,ביי" אמרה סיוון וניתקה את הטלפון.
היא ניסתה להמשיך לישון, אבל לא הצליחה. המחשבה על כך שמור
וערן עומדים כנראה להפרד שמחה אותה יותר מדי מכדי שהיא תוכל
לחזור לישון.היא הדליקה את הטלויזיה והעבירה ל-MTV. היא בהתה
במסך בחוסר עניין. היא  קמה מהמיטה והלכה לחדר האמבטיה,להתקלח.
היא סיימה להתקלח וחזרה למיטה. "עדיף ככה",חשבה,"אולי ככה ערן
סוף סוף ייצא לי מהראש. אני מרגישה כזאת מגעילה שאני מנסה
לסכסך...אולי אני באמת בן אדם רע?"
היא נרדמה,והתעוררה רק ב-15:30. היא התקשרה למור ושאלה:
"מור,מה קורה איתך? עכשיו את מרגישה יותר טוב?"
"לא,בכלל לא" ענתה מור "היום בצהריים ערן בא אליי, ואמר לי
שהוא חושב שכדאי שניפרד. הוא אמר לי שזו לא החלטה רגעית
ושהרעיון הזה מתבשל אצלו כבר זמן. אני מרגישה כ"כ רע...עכשיו
החיים שלי נהרסו רשמית."
"מור,אל תדברי שטויות",אמרה סיוון. "יהיה בסדר...אני עוד כמה
דקות אצלך"
סיוון הגיעה לבניין של מור,ועלתה לקומה האחרונה,שבה היא גרה.
היא דפקה בדלת,אבל אף אחד לא פתח. היא נכנסה,ומצאה את מור
יושבת בסלון,כשפניה מוצפות בדמעות.  עד 19:00 בערב היא הייתה
אצל מור וניסתה להרגיע אותה. ב19:00 בערב היא קמה ואמרה למור:
"יהיה בסדר,אני בטוחה שהכל יסתדר.יש הרבה דגים בים. אין לי
בעיה להכיר לך מישהו נחמד. אני חייבת ללכת,ביי".
ביומיים הבאים סיוון כמעט לא יצאה מחדרה. היא לא הפסיקה לחשוב
על מור,ערן והפרידה שלהם. אחרי יומיים היא החליטה להתקשר אל
ערן.
"היי ערן,זו סיוון"
"היי סיוון,מה נשמע?
"בסדר. תשמע,בא לך להפגש היום? אני צריכה לדבר איתך."
"אין בעיה",ענה ערן. "בא לך לבוא אליי?"
"כן,מתאים לך ב-17:00?" שאלה סיוון
"כן",ענה ערן. "טוב,ביי"
"ביי",אמרה סיוון וניתקה את הטלפון.
ב-17:00 בדיוק היא הגיעה לערן.  ערן פתח לה את הדלת. היא
הסתכלה עליו, והבחינה,ולא בפעם הראשונה,בדמיון המפתיע בינה
לבין אביה. אותו חיוך,אותו מבנה פנים,אותן עיניים כחולות. הם
נכנסו לחדר שלו,וסיוון ניגשה לעניין:
"תראה,ערן,אני אוהבת אותך כבר 3 שנים,מגיל 14. אף פעם לא אמרתי
לך את זה, כי פחדתי. אין לך מושג כמה קינאתי במור ב-8 חודשים
האחרונים,כשהייתם חברים. ערן...אני רוצה שנהפוך את הקשר שלנו
ליותר מידידות..."
"סיווני...אל תפגעי,אני מרגיש שאני לא רוצה חברה עכשיו. הפרידה
ממור היתה מאוד קשה בשבילי. לא התאוששתי ממנה עדיין. תני
לדברים זמן. אני לא רוצה לפגוע במור,נפרדנו רק לפני יומיים."
"בסדר,אם זה מה שאתה רוצה",אמרה סיוון באכזבה. "אני זזה,ביי"
סיוון יצאה מביתו של ערן,והתחילה לבכות. "למה החיים שלי כאלה
דפוקים?" היא שאלה את עצמה. "מור המעצבנת הזו...למה היא היתה
צריכה לצאת עם ערן 8 חודשים? ולמה ערן צריך להיות כזה מצפוני
כלפי מור ולפחד כ"כ לפגוע בה?!" סיוון הגיעה הביתה והסתגרה
בחדרה.
כעבור כמה דקות נשמעה דפיקה בדלת חדרה ואמה נכנסה לחדר.
"סיווני,את בחיים לא תנחשי מה אני,את ואבא הולכים לעשות מחר!"
"לאן?" שאלה סיוון בחוסר עניין
"לפני שעה אבא השיג כרטיסים אחרונים ללונדון. הטיסה מחר
ב-20:00"
"נחמד" הפטירה סיוון באדישות
"את לא שמחה?" שאלה אמא של סיוון
"ברור שאני שמחה" אמרה סיוון וחייכה חיוך מלאכותי
"טוב,כדאי שתתחילי לארוז" אמרה אמה ויצאה מהחדר
"יופי",חשבה סיוון, "זה בדיוק הזמן המתאים לחופשה
משפחתית..."
"סיוון",אמה קראה לה מהסלון, "אני ואבא יוצאים לקנות כמה
דברים לנסיעה,אל תשכחי לארוז."
"בסדר",אמרה סיוון, "לא יפריע לך אם אני אקח ממך איזו
חולצה,נכון?"
"ברור שלא",אמרה אמה, "ביי"
סיוון נכנסה לחדר השינה של ההורים שלה. היא לקחה חולצה של אמה
ובאה לצאת,אבל הסתובבה ונכנסה שוב. במין דחף רגעי היא פתחה את
המגירה של אביה. היא מצאה שם מכתב שנשא את התאריך 19.1.1986.
מקריאת המכתב סיוון גילתה שאביה,האיש שכ"כ אהבה וכיבדה,ניהל
חיים כפולים,ובזמן שאמה הייתה בהריון איתה,הוא הכניס עוד אישה
להריון. מקריאת המכתב היא הבינה שערן,הנער שאותו אהבה במשך 3
שנים,הוא אחיה למחצה. סיוון התעלפה. אחרי שעתיים היא ראתה את
ערן עומד מעל מיטתה.
"ערן..." לחשה סיוון, "אנחנו..."
"כן,אני יודע. אמא שלי סיפרה לי הכל. אנחנו אחים" אמר ערן