[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אבן שן
/
סירחון קהה

פעם, שהעולם היה קטן וניסים מהחמוצים עוד היה תרכובת אורגנית,
הייתה גבעה אחת, אחת ויחידה, ירוקה עם מפלים, פטריות, קשת בענן
ועניינים, אתה יודע פה שם.
על הגבעה הזאת חיו הסבביסטים, שאשכרה כל מילה שנייה אצלם הייתה
"סבבה", "סבבה אח סבבה שלי, סבבה של דבר יש לך פה בפטרייה זה
סבבה של עולם זה קשת ענינים סבבה" טוב, זה לא היה בדיוק כל
מילה שנייה כי They don't give a fuck על כאלה וזה לא שינה לאף
אחד גם ככה. ככה זה שסבבה. חלק טוענים היום שהם היו סתם סטלנים
אבל ברמה העקרונית זה לא מדויק, ואל תטריף אותי כי הסברתי כבר
שזה לא שינה להם בשיט, תן לגמור משפט. יא - בן אדם.
אקיצר לילה אחד, סבביסט אחד נכנס לסרטים, אבל סרטים מה-רעים,
כמה אומרים שזה פטרייה מקולקלת שהוא בלע, אבל בדוגרי זה הכל
בגלל שהוא ניסה להירדם בלי שהוא היה שפוך-מת. טוב יכול להיות
שזה בגלל הפטרייה אבל אל תכניס אותי עוד פעם לקטע של הביצה
והתרנגולת לפני שאני משפד את אשך ימין שלך, תן לספר ת'בקרוב של
הסרטים שלו בשקט...
ההוא התחיל לחשוב שכל הסבביסטים כולם דאווין והם לא באמת
סבביסטים אלא סתם משחקים אותה, ובגלל שגם הוא סבביבסט אז הוא
בעצם לא.

וכמה שהוא בהה בסרט ככה עברו התמונות מהר יותר, למה הוא, יכול
לדעת שכולו דאווין, אבל עליהם אי אפשר להיות סגור על בליינד.
אולי הם באמת כאלה.
מהשביזות שהסרט הפילה עליו הוא נרדם וישן כמו גופה, קם איך
שהשמש עלתה, מתי שרוב הסבביסטים רק התחילו להרגיש את הבאז'אן,
והתחיל לרדת מהגבעה.
למטה לא היה כלב וההוא הרגיש פתאום צורך עז להוציא את כל העוול
שהצטבר אצלו בלב, בראש ואיפה לא, ותוך כדי שהוא בא להתיישב נפל
לו אחוש-גוש של חרא מצחין.
הוא כל כך התפדח שיצא לו כזה דבר, כי זה משהו שבחיים לא קרה
ולא יקרה לאף סבביסט וגם אם קורה, אתה יודע, זורמים, ככה שהוא
ישר חיפש איך להפטר מהסרחת.
אז הוא ניסה לחפור בור ולזרוק את זה שם אבל האדמה למטה היתה
מבאסת כמו במבה בימי הולדת עם קוסם מעפן ,ככה שהאפשרות היחידה
שלו היתה למרוח.והוא מרח. כמו שמורחים לבצפר שוקולד השחר על
פרוסה של לחם לבן.
הוא מרח ומרח - שווה בשווה, מטר למטר, כדי לפזר את הריח.
עד שהוא סיים הוא שם לב שלא רק שהריח לא התנדף, הוא רק נהיה
מסריח עוד יותר...
הוא התחיל להתרחק מהמפגע ואחרי כמה מטרים שהוא ראה שהריח לא
נגמר הוא הסתכל אחורה בשביל לראות כמה יש לחרא עוד ללכת כדי
להגיע אליו, (כמו שמסתכלים אחורה אחרי שאתה עומד שעה בתור
לקופה) והוא קיבל תמונה שהבריחה לו את כל הריח: ריבוע גדול יפה
ומדויק של חרא!
אבל זה כבר לא שינה לו הריח והחרא והסרטים ממקודם, ותוך שנייה
כל הבושה התהפכה כמו סטייק לבן לגאווה אבהית פוסט מודרנית
עלק.
(יש כאלה שאומרים שזה סתם בגלל זה שהוא התרגל לריח אבל זה לא
קשור).
אקיצר מול עיניו פאר יציקת המין האנושי והוא רץ חזרה לריבוע
שלו באטרף אחוז דיבוק. הוא כל כך התגאה בריבוע המסריח שלו, שקע
בסירחון, ותוך כדי נפלו עליו סרטים שאולי אחרים יקנאו לו
בריבוע וירצו לקחת לו אותו. והסירחון כנראה, פתח לו את הסתימה
במוח והוא התחיל לחשוב. היגיון.

בלי מאמץ מיוחד עלה לו הרעיון לתת שם לעצמו ולריבוע המסריח
שלו, רובי וריבה(אחרי זה הוא שינה את זה ל -1 ו -2 אבל זה לא
רלוונטי אליך אז אל תתערב) ככה שאם מישהו יבוא הוא יגיד לו שזה
היה שלו קודם ואפילו יש לזה שם.

ותוך כדי הוא חושב, חלק מהסבביסטים, בייחוד האלה שהפטריות שרפו
להם יותר מידי תאים במוח, אבל לא אני אמרתי לך את זה, התחילו
לרדת מהגבעה בזיגזגים, בקרחנה מהריח, לחפש מאיפה בא להם
הסירחון על הבוקר, לפני האפטר. וכמה שהם התקרבו לריבה ככה
הקרחנה שלהם התעצמה, והם כבר לא סבביסטים כתמול שלשום, ורובי
התחיל לצעוק עליהם שזאת הריבה שלו ושלא יעיזו לגעת לו בה, ומלא
זבובים וחרא וההם נכנסו עוד יותר לקריזה ואמרו לא שהם בכלל לא
רוצים לגעת בריבאונד המסריח שלו או איך שלא קוראים לזה ושזה
הורס להם את כל הסבבה, ואז רובי בלי לשים לב, יענו בלא מודע
התחיל גם להפליץ, אבל הפלצות אסתטיות כאלה שהוא לא יתחרפן
מהריח , "תתחילו להתחבר למציאות, זוהי חובתכם" אבל בשבילם זה
רק היה עוד יותר מסריח, "אתם פוגעים בטריטוריה שלי ותענשו על
כך בכדי שלא תחזרו על מעשיכם"
וההם עוד רגע התאדו מרוב הסירחון.
הם לא רצו לצאת פארשים והטריף אותם במיוחד הפלוץ של המציאות
שהיה בשבילם מסריח במיוחד אז הם, נפתח להם גם כן כמה אזורים
במוח מהצחנה, התחילו להגיד לו שהוא מדבר ככה רק בגלל שהוא בתוך
החרא שלו, שהוא נכנס אליו.
זאת הייתה הפעם האחרונה שהוא הסכים בכלל לשמוע על החרא שלו.
מאז כל פעם שדיברו איתו על חרא הוא באותו רגע התחיל להפליץ כל
כך חזק, כמו שמרעישים ברעשן אחושרמוטה בפורים בבית כנסת
שאומרים המן.
ומרוב הסירחון ומרוב הקרחנה ומרוב זה שהם ניסו להתווכח איתו
בלי לשים לב הם הפכו להיות כמעט כמוהו, ושכחו בכלל מאיזה גבעה
הם ירדו ואיזה סבביסטים הם היו פעם עד שהם כבר נהיה פסיבים
לריח והתחילו לעבוד אותו.

ורובי אמר שבגלל שהוא בנה בעצמו את ריבה והם נמצאים עליה, אז
הם גם שלו ותוך כדי שהם חושבים איזה שם לתת לעצמם הוא כבר מצא
לכל אחד שם, לפני אמרו צ'יז הוא כבר צילם כל אחד מהם וכתב שם
מתחת לתמונה, נתן להם והפליץ להם שזה הבית שלהם, וריבה זה הכי
טוב שיש, ואסור שאף אחד יגע בריבה כי היא הלב של המדינה(זה היה
פלוץ שהם לא שמעו קודם, אבל הריח כבר לא הפריע להם, רק הסאונד
של המילה) וצריך ואף חובה לשמור עליה.
ובהם, מה שלא תגיד, עוד נשאר איזה שמץ של סבביסטיות, אז ת'יודע
לפעמים הם היו צוחקים באמצע השמירה, בעיקר בפניות של ה -90
מעלות בזמן הפטרול ולרובי זה היה שורף את כל הפיוזים , בגלל זה
הוא חשב איך אפשר למנוע מהם לצחוק במקום כזה חשוב שהוא עוד שלו
וגם כדי לסגור את הקצוות הוסיף שזה מוריד מהעירנות של
השומרים,
והוא חשב וחשב וכמה שהוא היה חושב יותר ככה הפלוצים התפרצו
ממנו ביותר סמכותיות סרוחה, ונפלט לו "הבא שייתפס צוחק בזמן
השמירה, יכלא" הוא היה בטוח שזה יעבוד, וזה עבד רק על חלק וגם
זה לאיזה חודש מקסימום, למרות זאת אלה שצחקו באמת נכלאו, ושהם
יצאו מהכלבוש הם היו באמת יותר ממושמעים ולא צחקו יותר, אבל הם
שברו שיא חדש בסירחון, בלי חרא ובלי נודים, אבל איך אומרים,
סירחון שקט חודר עמוק.

בינתיים הסבביסטים שנשארו למעלה בגבעה ירדו מהצד השני שלה
ללכת כמה שיותר רחוק מהצחנה שהתגברה עם השנים כמו יין טוב או
מי-כוס של אישה זקנה.
אין מה לעשות אבל אחי- לאט לאט כולם הסריחו, חלק פחות חלק
יותר, חלק בראש, חלק בלב, חלק בידיים אבל לא נשאר סביביסט טהור
אחד. כמה שהיית יותר רחוק ככה הסרחת פחות.
(ואל תשאל אותי עכשיו למה דווקא הודו הכי מסריחה)
ורובי מתישהו מת מאיזה חיידק בכבד, קברו אותו בטקס מרשים בסדר
מופתי ובדממה מקודשת, יותר מהכל היא הייתה מסריחה, אבל מה זה
משנה, כבר אף אחד לא מריח.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שמישהו ייתן
לאיש הזה למעלה
כוס מים!

האחות ימימה


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/4/01 12:23
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אבן שן

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה