פתיח - שיר נושא, המספר מספר בקצרה על העלילה.

[אווירה עמומה שהופכת לאופטימית - רק צלילים בלי מילים, משהו
עם ציפורים, אבל לא הכי אביבי.]

[המספר - בכפר קטן של חיפושיות בימי האבירים, היה יום הולדת
למלכה, כל הנתינים חויבו להביא מתנה למלכה, מי שלא הביא מתנה,
נענש. בינתיים, במעמקי היער שתי חיפושיות היו בדרכם חזרה ממסע
רגלי, כדי לשוב בזמן לתחילת החגיגות בכפר.]

[קולו של בלינקן עולה על המנגינה והמנגינה נמוגה לאט...]

בלינקן [מנסה להתחיל שיחה כי משעמם לו] - שמעת שנופץ עשה אתמול
מסיבת קרחנה מטורפת עד הבוקר?  

גרוצי [בסקרנות] - מה? מה זה? מסיבה של קרחים?

בלינקן [בחוסר סבלנות] - לא סתומה, זה מסיבה מטורפת ש... לא
חשוב עזבי.

גרוצי [באמת לא מבינה]- אבל מה? למה יש מסיבה לקרחים?

בלינקן [אין לו כבר כוח אליה]- סתמי, ותמשיכי ללכת.

גרוצי [אומרת בייאוש] - אוף... טוב.

[ שנייה של שקט]

בלינקן [משחק אותה מבין גדול]- שמעי, אם יצאנו מעמק טונר בחמש
וחצי בבוקר סביר להניח שנגיע בסביבות שבע ורבע ככה, בול בזמן
להתארגן למסיבה.

גרוצי [חושבת שהיא יותר חכמה מבלינקן] - שבע? [ מגחכת] שבע היה
לפני שעתיים.

בלינקן [אומר בנימה עצבנית ומיואשת מטיפשותה של גרוצי] - שבע
בערב.

גרוצי [בתמימות רבה] - אה. אז תגיד.

המספר - בינתיים בכפר, אחרי שעתיים בודדות של שיינה, לאחר שכל
הלילה רקדו והתפרעו במסיבה, מתעוררים פינצ'י וזרניב לצפרות
השופר.

[צפירות השופר, מחרידות האזניים + צווחות פאניקה של חיפושית]

[רעש של דלת נפתחת]

פינצ'י [צועקת, מתנשפת ומודאגת] - זרניב!

פינצ'י [צועקת יותר חזק] - זרניב!

פינצ'י [בצווחה מחרישת אזניים] - זרניב קום!

זרניב [שפוך לגמריי] - מה את רוצה?

פינצ'י [עצבנית והיפראקטיבית] - נו, מהר, מהר, קום כבר, נו...
היום יום ההולדת של המלכה, צריך להביא לה מתנה.

זרניב [רק התעורר משיינה של שעתיים] - אה, נכון, טוב, בואי
זה... בואי נלך לחפש מתנה, תני לי חצי שעה.

[ הערת המספר: בלינקן וגרוצי ממשיכים בדרכם ולפתע...]

[רעשים מרתיעים]

[בלינקן צווח]

מיינפיר [בקול סתום אבל רועם] - עצרו!

גרוצי [בתמימות] - מי אתה?

מיינפיר [מטיל איימה] - סתמי!

גרוצי [נעלבת] - מה כבר עשיתי ?

בלינקן [בלחש] - הוא אמר לך להיות בשקט, נכון?!

מיינפיר [ברוגז] - נו, סתמי את הפה שלך, אני רעב!

[הערת המספר: השעה כבר שמונה בבוקר וזרניב ופינצ'י יצאו למסעם
אחר חיפוש מתנת יום הולדת למלכה]

[זרניב שורק]

פינצ'י [מסטולית מחוסר שיינה] - זרניב יקירי, אנחנו אמורים
לחפש מתנה, [בטון צועק] - אז תפסיק לשרוק ותתחיל לחפש!

זרניב [מאושר בלי סיבה ורגוע יותר מידיי] - ש... פינצ'וש, הנה
שם, בשוליים, שם רחוק טיפה, את רואה את האדום הבוהק הזה?

פינצ'י [בהתלהבות] - מה? הזה שם? האבן ההיא? [בהתלהבות יותר
גדולה] - יו... זרניב, אתה גאון...

[ הערת המספר: בנתיים במעמקי היער, מנסים בלינקן וגרוצי לצאת
בשלום מאימתו של הלטאה מיינפיר]

מיינפיר [בקור חוח מעבן ורשעי] - את מי מכם אני אוכל ראשון?

גרוצי [מופתעת] - אתה רוצה לאכול אותנו?

בלינקן [בזלזול] - דה...

מיינפיר [בייאוש קל] - את מעצבנת אותי, אני אוכל אותך קודם.

גרוצי [באמת מתכוונת למה שהיא אומרת ואומרת בנימה מופתעת] - לא
ידעתי שענפים אוכלים חיפושיות.

מיינפיר [צועק] - מה אמרת ?!

גרוצי [מנסה לדבר ברור יותר] - לא ידעתי שענפים אוכלים
חיפושיות.

מיינפיר [בצעקות] - ענף?!  ענף?!

גרוצי [בתמימות] - מה?... לא?

מיינפיר [כמעט בוכה] - א... א... אני לא מאמין, [בבכי] - מה?
אני עד כדי כך עלוב? אני נירא לך ענף?

גרוצי [כאילו זה ברור מאילו] - אמ... כן.

מיינפיר [צועק בבכי] - אני לטאה! [בוכה] - לטאה!

גרוצי [בקול באמת מצטער] - אוי, מה? באמת? לא ידעתי, אני
מצטערת, באמת לא התכוונתי.

מיינפיר [מושך באף, והבכי פוסק לאט] - זה בסדר, אימא אמרה לי
שהיא רוצה לספר לי משהו בנוגע לאבא שלי, שהוא לא לטאה, אבל היא
לא הייתה מוכנה להגיד לי מה הוא... אני אלך לדבר איתה.

גרוצי [ברחמנות] - אויי, אתה בטוח? באמת? אתה בסדר?

בלינקן [בחוסר סבלנות] - הוא בסדר, הוא בסדר, ביי.

מיינפיר [עצוב ומסכן] - טוב... שלום, אני אלך.

[צעדים, על גביי הצעדים דיבורים]

בלינקן [בעצבנות] - ביי!

גרוצי [בצער ורחמים] - ביי.

בלינקן [בטון כועס ומחנך] - תגידי לי חתיכת מטומטמת, מה את
מתחילה לרחם על המקלון הזה? את לא מבינה שהוא התכוון לאכול
אותנו? [בצעקות] את לא מבינה?!

גרוצי [נעלבת] - אימא שלך מטומטמת, למה נירא לך שענף יאכל
אותנו? אה?

בלינקן - [עושה קול של עצבים "ררררררר"] דיי, דיי גרוצי,
[בנימה רגועה יותר ומבינה] - עזבי, לא חשוב, בואי נשחק את משחק
השקט? טוב? מי שמדבר הופך לרכיכה, בסדר?

גרוצי [ באושר] - סבבה!

בלינקן - [באכזריות] - הפסדת, אבל את מקרה מיוחד, נוותר לך,
משחק השקט מעכשיו.

[שומעים ריחשושים]

[הערת המספר: ידידנו זרניב ופינצ'י מגיעים לאבן האדומה, בתקווה
שזו תהיה המתנה שיביאו למלכה]

[נשיפות ונשימות כבדוד של זרניב ופינצ'י]

זרניב [קצת מובך, וחסר נשימה] - אמ... אמ...

פינצ'י [ברוגז קל] - אני ארצח אותך אני נשבעת לך.

זרניב [בנימה משועשעת] - אופסי...

פינצ'י [מנסה לא לכעוס] - זרניב, תקשיב טוב, אבן זה דבר גדול,
חזק, יפה. [הכעס מתרסן] - זה נירא לך אבן זה?! זה בדיל של
סיגריה מזוהמת!

זרניב [חוזר לקור רוח, ולעולמו הורוד] - אויי, שטויות, עזבי,
אז תעיתי, ביג דיל... אני מבטיח לך שנימצא את המתנה המושלמת,
אם לא, את משנה לי את השם לכלבלב ביצות, סבבה?

פינצ'י [נמאס לה להתווכח] - נו שויינ, שיהיה, יאללה, יאללה,
בוא נזוז כבר.

[שניהם מפהקים יחדיו, פיהוק עצום]

זרניב [מתאושש מהפיהוק] - יאללה.

[ריחשושים של הליכה ועליהם הקולות]

[זרניב חוזר לשרוק]

פינצ'י [ בנימה רגועה, שיעול קל ] - זרניב, ותר.

[זרניב ממשיך לשרוק]

[פינצ'י עושה קול של תצה ( הלשון משמיע לא)].

[הערת המספר: לרוע מזלם של בליקן החיפוש וגרוצי החיפושית, לאחר
שנפרדו ממיינפיר הלטאה שרצה לאכול אותם, נפלה עליהם צרה חדשה]

[בלופ של טיפה]  

[צעקות של גרוצי]

גרוצי [בבכי] - איי, אימאל'ה... אימא... [בהיסטריה] מה זה?!

בלינקן [ באדישות] - מה את צווחת יא פוסטמה?!
הפסדת במשחק השקט, [מצחקק] מעכשיו את רכיכה.

גרוצי [מיללת]- לא... לא... בלינקן... תסתכל! [בצעקה עצבנית]
נפלה עליי טיפת דם!

[רעשים של סיבוב]

בלינקן [בהיסטריה] - מה? [נכנס לחרדה] מה? איך? איפה? למה?
[ביללות] - אייייכס!

[בלופ נוסף של טיפה]

בלינקן [מתבכיין] - למה עליי? מילא גרוצי, אבל אני? למה? [בטון
חזק יותר] למה?!

[רעשים של התנערות]

גרוצי [בגועל שעושה בחילה] - בלינקן! זה נכנס לי [בכמעט בכי]
לפה!

בלינקן [באותה נימה של גועל שעושה בחילה] - כן! גם לי!

[רקע של מוסיקה שמיימית]

גרוצי [בנימה רגועה]- ח... בלינקן, למה יש לך ראש כתום?

בלינקן [מחייך] - לי יש ראש כתום?! לך יש ראש סגול.

גרוצי [שיכורה!] - אויי, מסתובב לי הראש.

בלינקן [שיכור!] - גרוצי? יש למה יש לך שני ראשים?

גרוצי [שיכורה! אבל בנימה של " כאילו דה"] - אמ... אין לי.

בלינקן [שיכור!] - ח... אני רואה כפו-ול...

גרוצי [שיכורה!] - ח... ח... בלינקן?

בלינקן [שיכור!] - ח... ח... מה?

גרוצי שיכורה!] - ח... לא זוכרת

בלינקן [נשפך מצחוק] - ח... ח... ח... ח...

גרוצי [מנסה לדבר בצלילות, אבל קשה לה] - ח... ר... גע, ח...
בלינקן? נירא לי... ח... נירא לי... ח... שזה לא דם, ח... ח...
זה יין...

[שניהם ביחד נשפכים מצחוק היסטרי!]

[הערת המספר: [בנימה של "נו טוב שיהיה", אמ... כן! לעומת
החגיגה של גרוצי ובלינקן, חברינו הקצת, טיפ טיפה... ממש מעט...
שפויים, פינצ'י וזרניב, מתאמצים בכל כוחם למצוא מתנה ליום
הולדתה של פאוני המלכה.]

פינצ'י [חצי עייפה, חצי מיואשת] - [בזלזול] יופי זרניב... מה
נעשה עכשיו?

זרניב [רגוע] - יהיה טוב, יהיה טוב, יהיה... [בהתלהבות] הי...
הי... היי... תיראי, מה זה שם?

פינצ'י [באדישות] - איפה?

זרניב [בהתלהבות] - תיראי, הדבר הזה שם, לי העץ... זה... זה...
[קורא בפליאה] יהלום!

פינצ'י [בכעס] - איך יהלום? מה עובר עליך? מה לקחת? זה פשפש!

זרניב [נגרע, חוזר ל שאנטי] - אה... כן... נכון.
אבל מה זה שם ליד העלה הגדול ההוא?

פינצ'י [מתלהבת טיפה] - מה? העלה ליד השלולית?

זרניב [מרוצה] - כןןן

פינצ'י [מבואסת] - אוי... שישמור עליך אלוהים... זה טיפת גשם
יא מסטול.

זרניב [עולה על הדברים של פינצ'י בשריקות]

פינצ'י [מאבדת סלנות] - נו... דיי...

זרניב [ממשיך לשרוק, ואז פתאום קופץ בקריאת בהלה] - זה...
זה... פינצ'י... הפעם באמת... זה... זה... זה...

פינצ'י [קוטעת אותו בחוסר סבלנות] - מה?

זרניב [בהתרגשות] הפעם זה יהלום אמיתי!

פינצ'י [בזלזול] - כן... כן...

זרניב [מתלהב] - לא... באמת... נישבע...

פינצ'י [בקול עייף] - איפה?

זרניב [מסביר בפירטי פרטים, מתרגש מאוד] - שם... מ... מאחורי
הפ... פיטריה... עם הנקודות הלבנות... ל... ליד ה... התלתן...
א... מ... מימין לשביל... מ... מתחת לסלע... ליד הרקפת...

פינצ'י [קוטעת אותו בהתלהבות] - כן!... זרניב! אני רואה!.. זה
באמת... באמת...

זרניב [קוטע אותה, כמו ב"ניצנץ"] - כן, זה באמת... באמת, באמת,
באמת...

[שניהם ביחד בהתלהבות מאושרת] - יהלום!

[הערת המספר: אחרי שהתנקו מהשפעת האלכוהול, בלינקן וגרוצי
המשיכו לתומם בדרך חזרה לכפר, אך לפתע... בלי הודעה מוקדמת,
צצה לפניהם גוויזה הציפור הרשעית]

[מוסיקה מצמררת]

גוויזה [בצווחה זוועתית] - ש ק ט!

[רעשים של נחיתה]

בלינקן [בוכה, בוכה ברקע]

גרוצי [בקול רועד] - מ... מ... מי את?  מה כבר עשיתי?

גוויזה [בצחוק מכשפתי] - חי חי חי חי חי !
[בקול רשעי] - אני גוויזה... ואתם עיצבנתם אותי... [בצעקה]
שניכם!
[שוב בקול רשעי] עם כל הצחקוקים והרעש שלכם... [בצעקה] מי
אתם?

בלינקן [מתאפס, משחק אותה גיבור] - [בקול עבה] אנחנו לא מפחדים
ממך!

גרוצי [מתפלאת אך עדיין מפוחדת] - בלינקן, מה אתה משחק אותה
עכשיו... היא בטח תאכל אותנו... כמו המקל הוא... א... לטאה...

גוויזה [בקול מכשפי מאיים] - אז פגשתם את מיינפיר... אה?
חי חי חי ... לא אני לא רעבה...

בלינקן [מתחיל בקול צפצפני] - אז מה... [מכחכח בגרונו ועובר
לקול עבה] אז מה את רוצה מאתנו?

גוויזה [ממשיכה באותו קול] - חי חי חי , עליי אתה לא תעבוד!
זהו עצבנתם אותי... חי חי חי...

[רעשים של ריחוף וצווחות איימים של בלינקן וגרוצי]

גרוצי [מפוחדת בהיסטריה] - אנחנו באוויר... היא הולכת להרוג
אותנו!

בלינקן [עדיין עם קול עבה] - אמ... אמ... אמ... [מתחיל לבכות]
נכון!

גוויזה [קול מכשפתי] - חי חי... מה חשבתם? שתצאו מזה בשלום?
אני אראה לכם מה זה להפריע לי!

בלינקן [מיילל] - לא... בבקשה ממך... לא... אני לא רוצה למות
[שוב פורץ בבכי]

[רעשים של משק כנפיים]

גוויזה [אכזרית מתמיד] - ש ק ט!

גרוצי [בצורה של סתומה] - יו... בלינקן, שמת לב כמה זוועתיות
הציפורנים שלה?

בלינקן [עצבני] - גרוצי! אנחנו הולכים למות!

גרוצי [נכנסת לפאניקה] - אה... נכון... [מיללת]

גוויזה [בקול מכשפי אך רגוע] - חי חי חי... עוד זמן קצר קצר...
חי חי חי...

בלינקן [בהיסטריה] - גרוצי! תעשי משהו !

גרוצי [מיללת] - אבל... אבל... מה אני יכולה לעשות?

בלינקן [כמו ילד בן 3] - לא דע...

גרוצי [מיילת] - אוף... מגרד לי בראש...

[רעשים של גירוד]

גוויזה [מתחילה להפקע מצחוק על רקע קולות הגירוד] - ח.. דיי...
דיי.. ח... זה מדגדג... דיי...

[רעשים של נחיתה]

גוויזה [לא מצליחה להתאפס ונשפכת מצחוק] - ח... ח... ח... ח...
דיי לכו מכאן... ח... אל תחזרו... ח... ח...

[רעשים של התנשפויות]

[רעשים של ריצה]

בלינקן [לוקח פיקוד] - יאללה גרוצי... רוצי רוצי...

גרוצי [בקול צווחני] - אני רצה... [בקול נורמלי] - אני רצה...

[המספר בנימה של רווחה : או... איזה מזל. בקולו הרגיל : אבל מה
עם היהלום? פינצ'י וזרניב מצאו את היהלום?]

זרניב [מאושר] - הנה... פינצ'י... צדקתי!

פינצ'י [מתרגשת] - זה נכון... אתה גאון... שיגעון!

זרניב [מרוצה ושמח] - אמרתי לך!

[רעשים של צעדים קלים]

פינצ'י [על סף דמעות מרוב אושר] - אנחנו נזכה במקום הראשון
בתחרות המתנה הכי מוצלחת למלכה...

[רעשי צעדים.. ואז סטירה!]

זרניב [מובך] אוו, אך... זה כאב.. סליחה.. באמת... פינצ'י...

פינצ'י [בשוק] - זרניב! [בוכה מרוב אכזבה] זה... גרגר מלח!

זרניב [מצטער] - באמת לא...

פינצ'י [כועסת, עולה על דבריו של זרניב] - דיי... אני לא מדברת
אתך יותר.

זרניב [בתמימות] - אבל... אבל... [פינצ'י לא עונה והוא מתייאש]
אוף, נו...

[הערת המספר: לא נורא זרניב, לא נורא פינצ'י, בסוף, הכל יהיה
טוב... כך לפחות חושבים בלינקן וגרוצי, שהרע כבר מאחוריהם
ושמעכשיו הכל יהיה טוב, או שלא...]

בלינקן [בגיבורות] - ראית... ראית איך הצלתי אותנו מהציפור
הזו?

גרוצי [ברגזנות] - כן... אתה.. אין כמוך!

בלינקן [שוויצר] - תודה, תודה... כאילו דה... זה אני...

גרוצי [מעוצבנת] - כן אה... סוף כל סוף שק....

[שניהם צווחים ביחד ונתקעים להם קורי עכביש בפה]

[רעש של סיבוכים עם הקורים]

בלינקן [מאשים את גרוצי ובו זמנית מנסה לנקות את פיו, מכדי
שיוכל לדבר נורמלי] - יופי... [רעש של הסתבכות עם הקורים] הכל
בגללך, חיפושית עקה.

גרוצי [נמאס לה] - אויי נו, באמת, אתה פחדן יותר מכל החיפושים
שאני מכירה, הכרתי ואכיר במהלך כל חיי...

בלינקן [צוחק עליה] - שלא ימשכו כל-כך... [צועק] אלא, אם יקרה
נס ופתאום תוכלי להוציא אותנו מסבך קורי העכביש האלו לפני
שנמות!

גרוצי [מסננת בשקט] - במצב שלך גם נס לא יעזור...

בלינקן [מתעצבן] - מה אמרת?

גרוצי [בתמימות] - כלום, כלום... לא אמרתי...

[גרוצי משתתקת על גבי קולות צעדים מצמררים]

טופטופ [בקול מפחיד ומצמרר!] - בתאבון לי!

בלינקן [בקול רועד] - ת... תיראי מה עשי... שית!

גרוצי [משתתקת מפחד] - אויי, ש... ש... קט  כבר!

טופטופ [בקול מצמרר ןמתחזק] - [מלקק את שפתיו (כמו קול של
"לייופ")] שניים במקה אחת! פש... סחטיש עליי!

בלינקן [עומד למות מרוב פחד] - הוא או... אוכל או...

טופטופ [מתכוון לבלוע אותם] -ע.. מ (קול של ביס!)

[הערת המספר: [בפאניקה] - הם מתים?! [נרגע] - לא חשוב, בנתיים
במצב רוח גם מעורער, מחפשים זרניב ופינצ'י את המתנה המושלמת,
עד שלפתע...]

פינצ'י [מרוצה מעצמה] - זרניב, הבט!

זרניב [מעופף ומתלהב] - עוד יהלום?

פינצ'י [מעוצבנת] - לא! [חוזרת לנימה מתלהבת (חיובית)] תראה את
החבלים האלו... הם חוטי משי!

זרניב [מעופף] - ח... ואללה... משי! מה יש לנו לעשות עם חוטי
משי?

פינצ'י [מתלהבת] - לתפור שמלה... [בקול חזק יותר] למלכה!

זרניב [לא מחובר] - אה... כן... טוב... אני... אשב...

פינצ'י [עדיין מתלהבת] - אוקי דוקי...

[קולות של תפירה]

[הערת המספר: בעוד פינצ'י רוקמת את אחת מהשמלות היפות והעדינות
ביותר, נשמע בום אדיר]

[קולות של שתי נפילות עולות על דברי המספר]

פינצ'י [בתדהמה] - בלינקן? גרוצי?, גרוצי? בלינקן?

גרוצי [בתדהמה] - פינצ'י? זרניב? בלינקן?

בלינקן [מתבכיין מהמכה שקיבל] - אוו... זה באמת אתם?.. מה אתם
עושים פה... אוו...

פינצ'י [עדיין בשוק] - מה אנחנו עושים? מה אתם עושים פה?

זרניב [עולה בהיסטריה על הקול של פינצ'י] - עכביש! רוצו..
עכביש! מהר!

טופטופ [כמו גרגמל] - אני שונא חיפושים!

[קולות של צווחות וריצה, וצעדיו של טופטופ]

בלינקן [מתנשף] - פינצ'י, (מתנשף) איבדנו אותו?

פינצ'י [בקול ציפציפ] - כן... [בקולה הרגיל] כן... נירא לי...

זרניב [מעופף] - מ... מאיפה זה צץ?

גרוצי [מתנשפת] - זה מה שעובר עלינו בערך כל היום...

[רקע של מוסיקה נעימה ופסיעות של 4 חיפושיות]

פינצ'י [רגועה יותר] - זה? מה הכוונה? העכביש?

בלינקן [מסביר בקור רוח] - לא... לא רק... גם עכביש... גם
ציפור רעה... גם דם... א... יין... ועוד איזה חצי מקלון חצי
לטאה... מה שהוא לא היה... וזהו בערך... נכון?

גרוצי [חושבת הרבה] - אמ.. אמ.. אמ... מה אמרת?.. אה.. כן ...
כן... זהו..

פינצ'י [בספקנות] - טווב...

זרניב [תוך כדי פיהוק] - תגידו חבר'ה, מצאתם מתנה למלכה?

בלינקן [מתעצבן] - מתנה? גרוצי? .. אין לך מתנה?

גרוצי [בתמימות] - לא... חשבתי שהבאת משהו מעמק טונר...

בלינקן [ממשיך לצעוק] - אמרתי, או עשיתי משהו שגרם לך לחשוב
ככה? אה?

זרניב [רגוע] - דאיי.. (כמו ה"דיי" כשאני מדברת הרבה שטויות
ואומרים לי) שקט... יהיה טוב.

פינצ'י [מתחילה להילחץ] - מה טוב? מה טוב? מה נעשה? אין לנו
מתנות!

[רעשים מחרישי אזניים של "בום! בום!" ]

[שקט.. רק מוסיקה חביבה... אחרי זמן מה... כל ה ארבעה קוראים
"האאא" ]

[הערת המספר: וכך פתאום ממדיו של אביר יקר, נפלו מהשמיים ישר
לאדמה, המתנות המושלמות, יהלום ואבן אודם  (בפליאה) אדומה]

פינצ'י [מתרגשת בטירוף] - זה זה... זה זה...

זרניב [עייף] - כן, כן פינצ'י יאללה, זה זה יאללה...

גרוצי [בסתימות] - זה עצמות זרות... א... עצמים זרים... לא?

[שלושת החיפושים האחרים - קול אנחה של " אויי מה יהיה איתה" ]

בלינקן [מדבר תאכלס] - יאללה לוקחים את האבנים ו... יאללה...
אנחנו עוד נאחר ליום ההולדת של המלכה...

כל הארבעה [בהתלהבות] - יאללה!

[מוסיקה אופטימית של יער]

[הערת המספר: הארבעה לקחו את שתי אבני החן, שנפלו עליהם מן
השמים, והלכו... והלכו... עד אשר הגיעו אחרונים חביבים לתור
אשר מוביל אל מלכת הכפר החוגגת את יום הולדתה.]

[כל הסצנה - קולות קרע של קריאות ורעשים]

בתור [במבטא של טל פרידמן] - לא לדחוף... אני.. אני בתור!
אני!

בלינקן [בעצבים] - תרגיע!

שומר [כמו ספרנית] - שקט שם!

פינצ'י [בהתלהבות היפראקטיבית] - המתנות אצלכם?

זרניב [מסטול, בהיי] - כן... כן.

בלינקן [בביטחון] - אין מה לדאוג, המתנות אצלי...

גרוצי [פתאום, בלי שום קשר לכלום] - ה...

פינצ'י [בדאגה] - מה קרה?

גרוצי [בטון מפגר ו"בלונדיני"] - עכשיו הבנתי מה זה קרחנה...

בתור [באותו מבטא כמו של טל פרידמן] - לא לדחוף, לא לדחוף.

זרניב [לא מבין על מה היא מדברת] - אה?

בלינקן [מיואש מגרוצי] - אויי גרוצי... את סתומה.

פינצ'י [מפהקת] - דיי, בלינקן, מה אתה יורד עליה?

גרוצי [נעלבת] - סליחה.

זרניב [בשוק-לא מבין מה קורה] - מ... מה הולך פה?

השומר [בצעקה] -ש! ק! ט!

[הערת המספר: (הנחת רווחה) - סוף סוף (מכחכח בגרונו) - לפני
הסוף, הגיעו הארבעה לרחבת כס המלכות ובידם שתי התמנות
המופלאות, אבן אודם אדומה, ויהלום גדול... ]

[רקע שקט - מוסיקה קלאסית/ מכותית]

השומר [ברצינות] - הם האחרונים.

פאוני [בעצב קל, אך בנימה אימהית] - אולי הם יביאו לי מתנה
נחמדת, כל הנתינים הביאו לי קליפות אגוז, גרגרי מלח, אולי...
אולי עוד יש תקווה... הכנס אותם בבקשה.

השומר [בסמכותיות] - כן הוד מעלתה.

[צעדים של בודד על רצפה עם הד]

[צעדים של 5 על רצפה עם הד]

פינצ'י [בלחץ] - לא לדחוף [נבהלת בפליאה] - הוד מעלתה!

גרוצי, זרניב ובלינקן [בפליאה] - הוד מלכותה!

פאוני [בחום] - התקרבו... התקרבו

בלינקן [מתרגש] - הוד מלכותך, בידינו לך שתי מתנות.

גרוצי [מתרגשת - על סף דמעות] - כן... שתי אבנים.

פאוני [מאוכזבת, בזלזול] - אבנים?

פינצ'י [מאושרת] - כן... אבן אודם...

פאוני [בפליאה] - אבן אודם?

זרניב [מתרגש, מחייך, בהיי] - ויהלום!

פאוני [יותר מופתעת ומחייכת] - יהלום?!

כל הארבעה [בהתלהבות] - כן!

[רעשים של הגשת המתנות]

פאוני [בפליאה] - אוו... ואוו.. אין מילים בפי.

[כל הארבעה צוחקים]

פאוני [בסמכותיות] - שומר!

שומר [בסמכותיות] - כן הוד מלכותה?

[כל הארבעה מלחששים]

פאוני [בסמכותיות] - תביא לארבעה הנחמדים כאן את הפרס...

[כל הארבעה מלחששים]

השומר [בסמכותיות] כן הוד מלכותה.

[צעדי פסיעות של בודד במקום עם הד]

פאוני [בחמימות] - נתיניי היקרים, מה שמותכם?

בלינקן [בביטחון] - בלינקן, הוד מלכותך.

גרוצי [בהתרגשות] - א.. א.. גרוצי... הוד מלכותה.

פינצ'י [על סף דמעות] - פינצ'י, הוד מלכותך.

זרניב [בהיי וצוחק] - זאארניב, הוד מלכותה.

גרוצי [בסתימות] - אנחנו מקבלים פרס, הוד מלכותה?

פאוני [בחום] - כן חיפושיי היקרים, בודאי..

[צעדי פסיעות של בודד במקום עם ההד]

פאוני [בחום] - הנה לכם, ארבע חליפות משי, לבנות שמלות, לבנים
חליפות שלושה חלקים.

כל הארבעה [בהתלהבות] - יה! יה!

פאוני [בחביבות] - טוב, יאללה... לחגיגות.

[רעש של קהל רועש]

כל הארבעה [בסמכותיות] - כן הוד מלכותה.

השומר [בסמכותיות] -יאללה... לזוז!

[הערת המספר: אז זהו סוף היום, זרניב, פינצ'י, בלינקן וגרוצי
זכו בפרס הכי מובחר, ויצאו לחגיגות מטורפות, לקראת עוד יום ללא
שינה, והרפתקאות מרגשות]

[מסיבה ברקע, טראנס של הדרדסים, בלגאן, רעשים של כל
המשתתפים.]

[בום של נפילה]

[פינצ'י מתחילה לנחור]