הרעש הזה באמצע הלילה.
החריקות של הריהוט על התקרה שלי. הבומים הפתאומיים שמכניסים
אותי ללחץ. עוד שנייה אני עוברת לישון בחדר האטום.
מאתמול בצהריים הרגשתי שזה הולך להיות ככה. ראיתי את הערימות
של הארגזים ואת הריהוט בחצר מתחת לבית, אבל לא ראיתי את הדייר.
האמת, שגם לא היה לי זמן להתעכב על זה, כי הייתי בדרך החוצה
לצהריים עם אריק, אבל הטריד אותי שהוא שם ככה הכל בחצר ולא טרח
לשים שמירה או לפחות לבקש סליחה על חוסר הנוחות.
כשחזרתי בחמש, הארגזים כבר פונו, אבל היו סימנים בכל החצר
שמשהו קרה כאן. אבני השפה של השביל נגררו מהמקום וסימנים של
בוץ נמרחו בכל מקום. זה היה מרגיז. מאז שחזרתי הביתה אני שומעת
את הרעשים האלה, ואת הטלפון שלו שלא מפסיק לצלצל! מה זה? חדר
מלחמה? לא הצלחתי לישון דקה.
האמת, שאף פעם לא היה לי מזל עם השכנים מלמעלה.
היו שם זוג סינים או יפנים או מה שלא יהיה, שכל היום יצאו
ונכנסו כאילו הרחוב היה הדירה שלהם, והדירה רק הסלון. משהו
נורא. עד ששכן עובר אותך 15 פעם ביום בחדר המדרגות, לא תדע כמה
זה מעצבן.
אז עד שאלה נעלמו, זה בא לי והרס לי את הלילה.
לא ברור לי איך אני אתפקד מחר. אני אמורה לפגוש את אריק ואני
חייבת להיות מרוכזת.
יש את כל העניין הזה עם כרטיסי האשראי ומחר הוא בונה עלי שאני
אבוא איתו לפגוש את הלקוח שלו. לא חשבתי שזה יהיה כזה סיפור.
אריק לא עוזב את זה וממש לוחץ, וכבר לא נעים לי.
מאז שהתחלתי לעבוד בבנק במחלקת האשראי, אריק חי בסרט. הבאתי לו
כרטיס אשראי שפג התוקף שלו, והוא מנסה לחשוב איך אפשר להרוויח
מזה. מבחינתי זו לא בעיה, כי אני לא צריכה לדווח או משהו, רק
לשבור את הכרטיסים ולשים במעטפה כזאת שאף אחד לא בודק. אבל
אריק... הוא בסרט מתח שזאת הדרך שלנו להביא אותה ככה, שנהיה
מסודרים כל החיים. ככה כבר חצי שנה, ואז אתמול הוא אומר לי
בצהריים שהוא מצא לקוח שמוכן לשלם 5,000 דולר על כל כרטיס, אבל
הוא דורש לפגוש אותי. נלחצתי, כי למה לו לראות אותי? אולי הוא
שוטר או משהו והוא בא להפליל אותי. אבל אריק לא וויתר ואמר לי
שבצורה שהוא הגיע לבן-אדם הזה אין סיכוי שהוא רפורט (ככה אריק
קורא לשוטרים).
בווום
אני נגנבת מזה. מה? אני אלך אליו? זה... ארבע לפנות בוקר
והפגישה בשמונה. יווו...
נעשן עוד סיגריה. מה הסיפור עם הטלפונים שם? מי מתקשר אליו
באמצע הלילה? זה טירוף.
אריק יהרוג אותי אם הוא ידע שלא ישנתי כל הלילה. הוא רוצה שאני
אעשה רושם קשוח על הלקוח, כדי שזה יבין שיש לו ברז של כסף גם
הלאה. אני לא יודעת...
5,000 דולר לא יעשו אותנו עשירים. גם לא אם אני אצליח להשיג
עוד כמה כרטיסים. אני לא בטוחה שזה שווה את זה.
או... שקט. אולי הוא הלך לישון ואני אצליח לעצום את העיניים.
יש לי יום גדול מחר...
בווום
לא. הייתי עולה אליו עכשיו, ככה, באמצע הלילה, וצורחת עליו.
איפה הוא חושב שהוא עבר לגור? בבסיס צבאי? אני לא יודעת. לך
תדע עם מי יש לך עסק. אולי זה איזה מטורף או איזה עצבני אחד
שיטרוק לי את הדלת בפרצוף ויעשה לי דווקא? הוא רק נכנס וזה
לילה ראשון שלו, אני לא רוצה לריב.
אני חושבת שאני אתקשר לאריק ואגיד לו שאני מבטלת מחר, שילך
בלעדי. הוא יהרוג אותי, אבל אני לא יכולה ככה. זה כבר כמעט חמש
ואני כולי עקצוצים בכל הגוף.
"...הלו, אריק. שמע, אני לא אגיע מחר... אל תצעק... אני יודעת
מה השעה... אני מתה... אל תאיים עלי, אריק... אני לא מאמינה
שאתה מדבר אלי ככה... לך תזדיין וקח אותו איתך!"
איך השכן החדש הרס לי את הלילה... מי לעזאזל הוא חושב שהוא?
איזה שקט פתאום. אני נרדמת...
|
