קנאתי

במושלי המדינות
האוחזים בשבט
ודורכים בגאוה
על במותי תבל.

בשועי ארץ
הגאים בממון
ותחתיהם נפרשו
כל מחמדי חלד.

בקציני הצבאות
המושלים בפיקודים
ומהלכים זקופי גו
בחוצות קריה

בעובדי השם
הדבקים ביראתו
והולכים אחריו
במים ובאש.

בגאוני התורה
השוקדים על לימודה
ושולטים ללא מיצר
בכל מכמניה.

ביודעי ספר
המשכילים במדעים
ומפניהם כל סוד
לא ימלט.


ראיתי

כי נשארה בי
רק הקנאה
ואינה מובילה
למחוז חפץ.

אוכלת בכל פה
את כל שעותי
מכרסמת בעוז
את מחשבותי ולבי.

כל פעולה
שאמרתי לעשות
מנעה ממני
זאת הקנאה.

מה זאת תעשה
אמרה היא אלי
הלא קטן הוא
למידותיך ויכולותיך.

כל הצלחה
שתראה בסביבתי
מיד לעברה
תצביע הקנאה.

להניח לנפשי
אין לה כוונה
להרוס את עולמי
יש לה גם יש.


עזבתי

את כל הקנאות
בעובדים בגאונים
במשכילים במושלים
באמידים ובמפקדים.

גם בחברים
שעושים חיל
קרובים ורחוקים
שהצלחתם בידם.

לא עוד אשאף
רק לחלקתי שבידי
יהי להם אשר להם
ואנוכי אשר חוננתי.

כי מי יאמר
ששם נמצא הטוב
שמא במה שיש
הוא ספון טמון.

והיה אם יום יבוא
ויביא בכנפיו הצלחה
אדע ואבין היטב
כי לא מקנאה באה.

היושב במרומים
ומכין מצעדי גבר
מעלה ומוריד
משפיל ומרומם.