הזונה של החבר'ה הייתה באמת יפה. משו מיוחד, לא אחת שרואים של
יום. היא הייתה מאלה שמספיק כמה דקות אתה כדי להבין שזאת לא
שרמוטה רגילה, יש פה עסק עם אחת אינטיליגנטית. לא מוצאים מישהי
כזאת כל יום. אפילו לא כל שנה. האמת? נס למצוא אחת כזאת בעשור.
וואללה מישהי טובה.

בהתחלה הם לא כל כך ידעו איך לאכול את זה, שרמוטה שרוצה לדבר,
אחת שמזדיינת ומבינה עניין- מבינה אותך בדיוק. יודעת מדי
לשתוק, מתי לצחוק, מתי לרדת על אימא של ההוא ומתי לחבק את
השני. הם היו יושבים אתה ומדברים שעות אחרי הזיון, סתם ככה.
הבחורים היו נפתחים בפניה, מדברים אתה על הבית, על המשפחה. את
הסודות הכי גדולים שלהם היא ידעה, ובחיים לא סיפרה לאף אחד
אחר. הם לימדו אותה לשחק שש בש, שתרגיש עוד יותר שייכת. כשהם
היו מביאים אותה לים לדפוק אותה ואז לעשות על האש. נהייתה להם
מעין רוטינה כזאת. כל יום שבת בקיץ, לקראת הערב הם היו יוצאים
כולם- השרמוטה וכל הבנים- לים, להזדיין, לרדת על כמה קבבים,
לשחק קצת שש בש ולדבר. הם לא כל כך הודו בזה, אבל זה החלק הם
הכי אהבו בכל העניין. אפילו יותר מהזיון עצמו.

הראשון שהשתנה בגישה היה יגאל. הוא התחיל לנשק אותה יותר ולגעת
פחות. השיחות שלהם נהיו יותר ארוכות מהזמן שהם היו ביחד פיזית.
היא שמה לב לשינוי, אבל פחדה להגיד לו משו, שלא יתרחק. שלא
תאבד אותו. לאט לאט השאר התחילו גם. אחרי חודש-חודשיים כבר
כמעט לא היה מישו שרצה לדפוק אותה ככה, כמו שהיו רגילים. הם
היו יושבים ומסתכלים בה בהערצה. הם התחילו להתקשר הרבה יותר,
להביא לה פרחים. השיא היה כשאלכס זכר את היומולדת שלה. הוא
הביא לה זר פרחים והקדיש לה שיר ברדיו.

היא ניסתה להחזיר את המצב לקדמותו. הא התחילה להתלבש בצורה
זנותית, פה מחשוף, שם מכנס דפוק אותי. אין, אפס. היא הייתה
קופצת עליהם בביצפר ומנסה לגרום להם לתת לה לרדת להם. הדבר הכי
ברור שהצליחה להוציא מאחד מהם היה מלמול על יחסים של אהבה, לא
רק פיזיים.

'למה הם לא יכולים להיות כמו בחורים נורמליים?' היא חשבה, בזמן
שארזה את התיקים שלה, מתכוננת לעזוב את העיר שוב פעם, כמו אחרי
כל שנה. כל שנה היא נופלת על חבורת בחורים כזאת בעיר אחרת, וכל
שנה זה אותו תהליך. 'למה אין בחורים שפשוט רוצים כוס, בלי
רגשות?' היא הסתכלה בתמונה משותפת לפני שזרקה אותה באכזבה לפח,
'מסכנים'.