אני עומד לבד בגשם, לובש גלימה שחורה. אני מתחיל ללכת, מחפש
אחר חברה, נפש חיה לדבר איתה, הקלה מהכאב. אנשים רבים הולכים
מסביבי על דרכים בלתי ניראות למקומות בלתי ניראים.
אינני יכול ליראות את העומד לפני בגלל החושך והערפל. כשאני
מנסה לעצור אדם כדי לדבר איתו הוא מסתכל עלי קצרות, פונה ממני
והולך בצעד מהיר בכיוון הנגדי. אני קורא כך לכל אדם שאני פוגש,
והם כולם מפנים אלי את גבם והולכים ממני. אני לבד. אני צועק
לעזרה ! שמישהו יביא אותי למקום חמים. אני צורח ! ואז פתאום
מישתתק, כשאני לבסוף מבין. אנשים מתחילים ללכת סביבי שוב, אבל
הפעם אני לא מבזבז עליהם את זמני. אני מתחיל ללכת, ואז רץ.
דוחף הצידה אנשים העומדים בדרכי ! עכשיו אני רואה, אני לא
עיוור יותר ! אני מניף את ידי, והערפל נעלם. האנשים נעלמים
יחד איתו- אני לא זקוק להם, והם לא זקוקים לי, הם ללא ספק הראו
לי זאת. לא יותר ערפל, רק חושך וגשם. עכשיו אני הולך מהאנשים
שנטשו אותי. עכשיו אני יודע. אני לבדי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.