"הרגעים הקרים שבזמן"
ברגעים שהכי קשים לי
בזמן שכל-כך הרבה דמעות נעתקות מעיניי
אני לא רוצה ואני לא צריכה
שתשאל אותי אם אני בסדר
או אם אני רוצה לדבר על זה....
כי את כל זה אני לא צריכה
וזה אפילו מעצבן אותי יותר.
כי אתה כמו מחשב מתוכנת
ברגע שמקלידים לו "אני בסדר"
הוא הולך ויושב בסלון מול המסך עם עיתון
ואני שכל-כך עצובה ודומעת
זקוקה לך כאן שתשב ותשתוק
כי פנייך ברגע שאין בו מאומה
נראות כל-כך ענוגות ורכות.
בגלל זה התאהבתי בך לראשונה
אבל זה נראה כאילו זאת הייתה הפעם האחרונה
אותה פעם שהבטת בי כזה מבט
ואני כבר 20 שנה ושלושה ימים כל חודש
מחכה בעצבים בסלון שתבוא ותשב, רק תשב!
אל תאמר מילה, תיגע בי, תן לי את ידך
תאפשר לכחול שבעיינך לשטוף את מבטי כמו ים...
"אני תמיד נסחפת כמו ענף קטן בנהר
אבל תמיד משהו גורם לי להושיט ידיים לצדדים
ולתפוס איזה ענף ולצאת חזרה לגדה ולמציאות...."
וזה שוב אתה במציאות, קיר כמו כל הקירות בבית
מתי תדבר ותחשוף מה קורה שם
ברגעים הקרים שבזמן, שהבית שותק
תבוא לכאן לידי, תשב, תדבר, תאהב אותי
זה אפשרי???
|
