עת נשתגל ואמעך גופיך מתחתי,
נצרח מרוב אושר עד בלי די.

נגלוש אל גן פרחים ופלגים,
זה על זו ובמהופך ונהיה מוקסמים.

שני ליבותינו אבוקות יוקדות,
לחייך הוורודה והגומות היפות.

בסער ותזזית נהיה נסערים,
כשלהבת אש ושלל אורים.

גופינו יטיף ריח ניחוח,
כציצי פרח שהטיב לפרוח.

תשוקתינו לא תשבע מיראות,
פני האחר בשלל הנאות.

כזיו תפארת בזוהר שקיעה,
בנוגה אושר המלהיב בכמיהה.

בלי מפרש נמזגים, ממתיקים,
עם גלי אהבה חובקי אופקים.

גל גובה יבוא ואותנו יעיף,
כספינה המחפשת רפיון ברציף.