פעם החיים היו יפים ופעם הם היו שקטים
הם משתנים כמו זיקית שמחליפה צבעים
אך חיי היו צבועים תמיד בשחור
מבחוץ השמחה אך מבפנים הקור
הלב שלי אפל ומוקשה הוא אינו פועם כלל
הוא מחכה להישבר מעוד דבר רע
העצב אצלי הוא קבוע
שמחה באה רק פעם בשנה ועוזבת מיד
העצב שוב מכסה את גופי
ואת עצמותיי ואינו מרפה את נדודי
אך תמיד אקווה שתחזור התקופה
שתחזור השמחה ואולי תחזור גם אתה

כי כל יום רואה אותך מרגישה בך
רוצה שתתקרב אך אתה מתרחק
למה האהבה מאכזבת היא צריכה להיות
מתוקה נעימה ורגישה
אך אצלי היא כואבת
שחורה ומשונה...
אני מתגעגעת ורוצה שתחזור
ארור אתה שעזבת אותי ביום אחד שחור
אני יושבת כאן ומחכה רק לך
ומסתכלת על הירח הגשום
מסתכלת עליו ובוכה....