אורטל אלמוג / העץ הנדיב שלי |
ידיי יכסוני מקרני השמש ויצילו שלווה בליבי
טיפות טל יזלגו מעיניי ויטפטפו על פדחתי
ורוחות סתיו ינשבו ויפרידו ביני לבין עצמי
אז אקום לי ממרגלותיי ואצא לי לטייל
ואת עצמי השאיר מאחור לנבול ולקבל
אומנם אני איני נבלתי אך כיצד יורד לי דם
כנראה חסר לי חלק ששומר על האדם
אז חזרתי בריצה אך עצמי מהר מהר
שיערי החל לפרוח וצבעי זהב פיזר
על עצמי מיד טיפסתי וליבי עכשיו זוהר
כנראה שעל עצמנו לעולם לא נוותר
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|