הפרח של האהבה,
הורד האדום,
בוער לו בליבי,
פורח בשדה אהבתי,
מעיק על מחשבותי,
מעיק על ליבי.

הורד האדום הזה,
וכשתקבלי אותו תחייכי,
תשמחי,
וכשתריחו תחשבי עלי,
אהובתי.

השמים בערו באדום,
ביום שבו
הבאתי לך את ליבי,
הראתי לך אהבתי.

אני חולם עליך,
כל חלום העולה בראשי,
ואת שם,
עומדת קורנת,
בשמלתך הלבנה המבריקה.

אך הגיע החורף
השמש הוסתרה בעננים,
השמים האפילו,
בחלו לבכות,
והפרח נבל,
ולא בגלל מחסור המים
אלא עודפם.

מה כעת אני רואה,
אותך עומדת שם,
מכוסה שמלתך בכתמים מהגשם,
כתמים אדומים,
מהדם האדום היורד מן השאול.