אותם נעלים שליוו אותי בפעם הראשונה,
מונחות שם מתחת למיטה.
הם בלויות והרוסות.
השרוכים נקרעו, והסוליות שחוקות.
זוכר שאיתם רצתי מלא פעמים,
זוכר שאיתם התרגשתי תמיד.
הם אצלי כי אין לי ברירה.
אמא פשוט לא מוציאה אותם משם.
היא מתעקשת לשמור הכל.
כשאני מסתכל עליהם מכאן,
אני נדהם.
עבר הרבה זמן מאז שנעלתי אותם.
כעת יש עליי נעליים נצחיות,
נעלי מלחמה כבדות.
אין באפשרותי להוריד אותם,
הם חלק ממני עכשיו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.