|
חריצים קטנים של פחד
במסווה של קרנבל
מתאספים על האושר
מתדפקים על המחר.
בלי מילים פוסעים
בלילה למרכז של היקום
וללב יש איזה פחד
להשתתק ואז לקום.
כמו נרות כבויים בחסד
שנתפסו על מהירות
הם גוססים על המשמרת
הם הגיעו בטעות.
מסתלקים ומתקרבים
כמו ריקוד של רוחות רפאים.
יריות מהמרפסת של שכניהם האמיצים.
הם תמיד חיים בסתר
מנוצחים לרוב בקרב
חריצים קטנים של פחד
שהפסידו פה בקרב. |
|
|
א,ב,ג,ד,ה,ו...
נו
זה הרגע עמד לי
על קצה הלשון
מתנדבת הולנדית
מקיבוץ גלויות,
בבחינה באולפן |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.