שבוע שלם תקוע בתוכי.
עולה מהבטן דרך הלב.
מחליק מעלה בגרון,
מגרה את האף מגיע לעניים,
הן לאט לאט נהיות לחות, קצת אדומות.
מחקה לו שיצא דרך הפה,
יבבה קטנה שתתחיל את הבכי.
ומיד הכל נעלם.
מבינה שגם הפעם זה לא יקרה.
אני רוצה לבכות להוציא ולהיתנקות מבפנים.
אני יודעת שהוא יבוא כשיהייה מוכן.
בפעם האחרונה שבכי היה תקוע בפנים,
הוא היה תקוע שם המון שנים,
אני מניחה שגם זה שעכשיו לא ממהר לצאת,
הוא בטח מחקה שאני אבחין בו, הוא כבר לא סופר את הזמן.
כבר מצא לעצמו פינה חמה בפנים,
הוא יושב מעל הראש של ההדחקה שלי.
בטח שר לה ומנגן במפוחית,
מנסה להעיר אותה משנתה.
הם בטח יצאו ביחד.
תאומים,
לא זהים.