נורית ליבמן / דיבורים... |
אך שום דבר אינו אמור.
שתיקה.
מבט קפוא,
מעיין שלא נהור.
כלום לא הבינו אז עיניו,
שאדישות היא מעימי והלאה?
ריקוד עתיק.
ניגון
קולו מרחף לתוך אוזני, שקט.
האם קיים בכלל? אכן, איני הוזה.
אם כן, נגן לי אהובי, נעימת קולך נגן.
ואל תשאלני אם-
כן אהבתי
או אם לאו.
שלח קולך על מיתריו
אלי.
אהוב אותי.
האם צריך יותר?
אולי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|