צפינו בה בתוך המים, היא מספרת מה קרה ביניהם
אתה ואני, מסתכלים עמוק אל המסך,
אל יופייה של הנערה
אתה אומר שהיא מתבשלת לאט,
פעם הייתה בה תמימות.
ממש כמוני, גדלה לאט, מתפתחת מבפנים.
היא הייתה ילדה יפה ותו לא.
עכשיו מדברת, מספרת בגילוי לב
על סצנת הסקס המרומזת.
צפינו בה מספרת איך קרע לה את החולצה. צחקת.
פעמיים ניסית לקרוע לי את החולצה,
הנחת סכין יפני מעל שדיי
בכניסה לחדר הלב. חשבת לחתוך קו ישר.
לא נתתי לך להרוס. גם אני כמוה,
מעריצה של פריטים.

בכל זאת שונה. שונה ממנה,
שונה מהנערה ההיא והנערה הבאה אחריה.
כי אני מתפתחת בקצב שלי,
לומדת עלינו, על העולם, על עצמי.
בעיקר על עצמי. לא נותנת לך לסחוף אותי למערבולת,
לשקיעה עמוקה. כל היום מנתחת,
מכווצת מצח, מכוונת למטרה.
לא כמוה. לא זורמת.
היא רק על המסך נערה אמיצה.
אני מודה באוזנייך.
ואת, אתה אומר,
את בדיוק כמוה, לא מפחדת ממילים.
אני רועדת ממילים. ממעשים, מלכתוב את המעשים.
מלדבר עליהם בקול רם. לך זה לא משנה יותר.  
אתה נצמד למסך.
כבר חלפו הימים בהם היית לוקח אותי ברצינות
כל מה שמעניין אותך עכשיו זו
הפרסומת החדשה של "קסטרו".