מיס "פרפקט" הייתה מושלמת.
תמיד מנומסת, לא חצופה ולא מקללת.
תמיד בגדיה מגוהצים היו ומסודרים בקפידה על גופה הצנום
והעדין.
שערה החלק היה מוברש לאחור, כשעליו כובע מיושר למהדרין.
היא רצתה ללמוד פסיכולוגיה, כדי שתוכל לעזור לאנשים.
זה רק מראה שהיא לא הייתה מודעת כמה צרות יש לה מבפנים.
לא היו לה שום חברים קרובים, או ידידים
וכל מי שפנה אליה, עשה זאת רק כדי לבקש להעתיק ממנה שיעורים.
היא תמיד הייתה מוכנה לתת להם, ולא התנגדה.
כי כמו שכבר אמרתי, היא הייתה מאוד מאוד נחמדה.
אף פעם לא הזמינו אותה למסיבות של הכיתה,
אלא אם כמה בנות היו צריכות הסעה חזרה.
תמיד נידבו אותה לפרויקטים שונים, לועדות.
והשתמשו במחשב שלה בשביל הדפסת עבודות ארוכות.
היא לא פצתה פיה, ונתנה להן לעשות בה כרצונן,
עד יום אחד, בו פגשה את מר "מצוין".
מר "מצוין" לימד את גברת "פרפקט",
איך לא לוותר ואיך לא להיות משרתת.
לימד אותה לעמוד על שלה, ולא לוותר.
לראות שמגיע לה הרבה יותר.
אך לרוע המזל, מר "מצוין" היה טוב זמני בלבד,
כי לאחר זמן מה, פשוט קם ונדד.
וגברת "פרפקט" המסכנה, מרוב שהיא מושלמת,
חזרה להיות לבנות כיתתה- משרתת.