דוד דרור / הרס הזריחה |
הבתים הסתירו לי ת'שקיעה
קולות האנשים הפרו ת'דממה.
קירות הבית בלעו את כל המהומה.
הגדרות עצרו לי ת'אין סוף.
הכבישים הביאוני לכל מקום.
הציפור זמרה לי ניגונים.
וקצת הרגשתי געגועים.
קולך נכנס לי לנשמה.
לא רוצה לצאת.
פנייך,דמותך נעלמו בחשיכה.
רק עינים , קול וריח.
מזכירים את קיומך.
וכל זה בבוקר ...
בו הפנסים הרסו לי ת'זריחה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|