סדקים של אור נפלו על המיטה. התריס הסגור לא הצליח לחסום את
הקרניים האחרונות של אור היום. בקושי פתחתי עיניים וכבר אני
רוכן מעליך לראות אם התעוררת. הריח של השערות שלך מהמקלחת
בצהריים ממלא אותי בתשוקה. תוקפת אותי מעין זקפת בוקר
ארומטית... את נראית כל כך רגועה. רק לפני שעתיים תקעת בי מבט
אחרון, שכבר חשבתי שהכל נגמר. אולי תתעוררי והפעם זה יהיה אחרת
או יהיה שוב כתמיד?...

אני שוכבת על דשא רך וחמימות נעימה עוטפת את הגוף שלי. לא רחוק
מכאן יש ים, שאני שומעת את הגלים שלו מתנפצים על החול. העיינים
שלי עצומות. בחורות בעלות מראה אקזוטי מסתובבות סביבי במעגלים
ומציעות לי לשתות שייקים, לאכול פירות טרופיים קלופים, לענג
אותי במסז'ים. אבל אני לא פוקחת את עיניי, עושה עצמי מתעלמת
מהן. קולותיהן מתערבבים בראשי. אני מתהפכת על צדי. משהו מדגדג
לי עכשיו את הלחי - אני משוכנעת שזו שיבולת חיטה. אני חושבת
לקטוף אותה, לנער ממנה את הגרגרים, לרסק אותם ולאפות לי לחם.
אני רעבה. השיבולת ממשיכה לדקור את לחיי... אני פוקחת את עיני.
שוכבת משום מה באמצע המיטה. וזה אתה. הפנים שלך סמוכות לשלי.
אלו זיפי הזקן הקטנטנים והחדים שלך, שמתחככים בלחי שלי. אתה
ממש גוהר מעלי. הריח ממך חזק וחודר. זה ריח של ים. לכן חלמתי
רעש גלים. נודף ממך ריח של קוקוס מהסבון החדש. לכן הנערות רצו
למכור לי פלחים נוטפים... אתה חם ולוהט כמו הלחם הביתי שרציתי
לאפות ולטרוף. אני באמת רעבה. וכמו תמיד יש לך הצעה בעיניים,
הצעה למגע משכר. לכן בחלומי רצו לעסות את גופי. אני רוצה לומר
לך משהו, אבל אתה מניח את שפתייך הבשרניות והאדומות כמו יין על
שלי. אני מתמסרת להן, מפשקת את שלי, מניחה ללשונך לבקר בינהן.
כמה שאני אוהבת לנשק אותך. כמה שאני רוצה להתמסר לך עכשיו. כמה
שגופי מתרכך לקראתך. אבל רגע... מה קרה לפני שנרדמתי? אמרתי לך
שלא תלך לעולם, נכון? והנה באמת אתה כאן. ואתה לא הולך.

את פוקחת את עינייך, במקביל לפישוק רגלייך, כמזמינה אותי לתוך
נפשך. נראה לי שחלמת טוב, אולי חלום שחירמן אותך, כי התעוררת
רטובה ומתפנקת. הנשיקה העדינה שלי הפכה לנשיכות תאווה בשפתייך
החושניות ואני כבר זומם את דרכי למטה, לשפתיים האחרות שלך, אל
עבר הריח המבושם. אני טועם את סנטרך המענג ומחליק לעורף החשוף
והרך שלך. הטעם מציף אותי תשוקה לחקור את גופך בפראות. לענג
אותך לקראת שבת. אני עוצר כי מגעך החם קפא לפתע, ואני מרגיש את
עינייך ננעצות בי למעלה ודוקרות אותי בין הרקות. "איך ישנת?"
אני שואל, מנסה להמשיך להיות קרוב אליך. אני מתכנן לנו סקס
פיוס.

אני זוכרת מצוין עכשיו. שוב דיברת איתה בטלפון. יצאתי מהמקלחת.
אתה כבר שכבת במיטה ערום. עוד מתחת לקילוח של המים בחדר
האמבטיה ספוג האדים דמיינתי לי איך אתה שם במיטה, מתמתח,
ומעליך רק שמיכת צמר רכה. היד שלך נשלחת למטה, ואתה מעביר את
כף היד על הזין שלך, שעוד נח רגוע בין רגליך. אתה מחכה לי ויש
לך תוכניות ללכלך אותי שוב ממש בקרוב. הנה אני באה. יוצאת, עוד
קצת נוטפת, אליך. מסתכלת עליך, עם הגבשושית של ידך שמתחת
לשמיכה, ואז מעיפה אותה ממך מיד. אחחח הגוף הזה שאני אוהבת
נגלה במלואו למולי. גדול כל כך. שחום. מזמין. והיד שנותרה
קפואה בין רגלייך, כף יד מספיק גדולה כדי להסתיר אבל לא להסתיר
הכל. אני לוקחת אותה בידי, אוחזת בפרק שלה, ומניח אותו לצד
גופך. עכשיו הכל חשוף. "זוז קצת", אני אומרת ומתיישבת עליך
בגופי הלח והמהביל. התחת שלי על תחתית הבטן שלך. ואתה כולך
חיוכים, מסתכל עלי נלהב בעינייך הגדולות, היפות והחושקות תמיד,
וכבר שולח זרועות לחבק את גבי. אבל אז אני נזכרת בצלצול ששמעתי
כשעוד התקלחתי, ושואלת כבדרך אגב: "מי זה היה בטלפון קודם?"

"איזה טלפון?", אני מיתמם, מרגיש את חומך מלטף את כל העובי
שלי. את ממשיכה לזוז במילימטרים לכל כיוון, ואני מרגיש את הדם
מתרוקן לי מכל המקומות בגוף וזורם למקום אחד, כמו בוכנה שנדחפת
בכוח עצום למעלה. "לא היה טלפון?", את לוחשת באיטיות, ומפעילה
לחץ לכיוון נקודת החיבור ביני ובינך. אני כבר לא שומע אותך ולא
מתעסק בשאלת הטלפון, אני לא יכול להרשות לעצמי לחשוב על זה
עכשיו... אני פוקח עיניים ומתבונן בך, את בדיוק מתבוננת בי.
"מה?", אני שואל בחצי חיוך. את מחליקה אחורה ולחיי עכוזך
גולשים במורד רגליי עד שסנטרך נפגש עם קצה זיקפתי ומעורר בי
זרמים של חשק. את נוגעת, מקפיצה אותו על סנטרך ומשתמשת בו ובי
כבשלך. אני מאבד שליטה ומתמקד רק בלעצור את עצמי מלהתפרץ.
שפתייך נוגעות בי, נוגעות בו במגע חם ורירי. את רוצה אותו חזק.
עכשיו. בפה. קחי. "קחי", אני אומר. "קחי".

כן, לעזאזל אני רוצה אותו. אני לא יכולה שלא. אתה משקר לי שוב,
כמו תמיד, ואני אמצוץ לך עכשיו. היא שוב צלצלה אליך, אתה שוב
מכחיש, ואני אקח את הזין שלך בפה שלי ואעשה שתשכח את שמה. אני
נושפת רוח חמה מהאף על העור המתוח של הזין שלך, ומחליקה את האף
עליו כלפי מטה. אל הביצים שלך. הזין שלך נמרח לי על המצח
ומסתבך בשערי, שנשפך בגלים אדמוניים עליו ומסתיר אותו. השפתיים
שלי נצמדות עכשיו מתחתיו. אני מנשקת לך את הביצים. בהתחלה בשיא
הרוך. השפתיים שלי אוספות את העור שלהן פנימה ביניקה עדינה.
אני משרבבת את הלשון שלי אל מתחתן. כמה עמוק שאוכל, כשראשי
ממשיך להצמד בחוזקה אל הזין שלך. אין חלק שם שלא בא במגע עם
פניי. הלשון שלי מלקקת את האזור הרך שבין רגלייך. אני יודעת
שזה משבית אותך. דקות ארוכות אני מלקקת, ועוד, כלפי מטה...
עוד... ואז אני מרימה באחת את ראשי, מסתכלת עליך. איך שאתה
שקוע, מרוכז ורוטט. ושניה לפני שאני מניחה לזין שלך להכנס כולו
אל תוך פי אני אומרת לך: "מאנייק. אתה מאנייק. אני אכאיב לך
גם." והפה שלי נסגר במציצה חזקה על הזין שלך, שנכנס כמעט כולו
בין שפתיי. החום עוטף אותך ואתה מתמסר בלי יכולת לעצור. ואתה
מפחד ממני פחד ענוג וקדום. אני מהדקת את שפתיי לבסיס הזין שלך
והלשון שלי מלקקת בפנים את הראש שלו. אתה הכי בשליטתי עכשיו,
אתה יכול להרגיש את השיניים שלי ואיזה כוח אני מתחילה להפעיל,
והזין שלך נמצא אצלי כמעט בגרון. לא פשוט לי, אבל אני לא
מסוגלת להפסיק לשאוב אותו פנימה ופנימה ופנימה... אני רוצה
אותו ואותך, שקרן מחורבן שכמותך. אני משוגעת עליך. אני משוגעת.
נקודה.

את בטירוף כמו שלא היית מעולם. את שולטת בי כפי שמעולם לא העזת
לשלוט. הפחד מהשגעון שלך מטריף אותי עכשיו. אני מרגיש את עצמי
אבוד בתוך מחילות סודיות בפיך, מחליק במדרונות, זוחל במסדרונות
ונשאב לפתחים של חום. מעולם לא הייתי צריך להתנתק כדי לשלוט על
עצמי כמו ברגע זה. את עוטפת אותי מכל כיוון והזין שלי מקבל
אותות ודקירות של איבוד שליטה בתוך פיך. את נועצת שיניים קטנות
ולשונך חורצת את חודי כמזמינה את מיצי לבוא בפיך. הטלפון, אני
צריך להתקשר אליה... אמרתי שאני מיד חוזר כי את בדיוק יוצאת
מהמקלחת... אהההההה... עננים עוברים לי בראש ומשחררים זרמים
בכל גופי. אני מעוות את קצות אצבעותיי, עד שנדמה לי שיש לי
שליטה מלאה על ציפורניי. הדם צונח חזרה למקומו ואני אוזר את
הכוח לפעור את עיניי. תקרה לבנה עם חוט חשמל לבן מחובר לבית
מנורה שחור. מזמן כבר הייתי צריך לסדר פה תאורה נורמלית. מה
השעה? מה קרה? איפה את? את אוצרת אותי בתוכך, מסרבת לוותר על
בשרי, שחוזר לגמישותו הרגילה. אני חושד שיש בך חיוך ממזרי של
אחת שהשיגה בדיוק את מה שרצתה. אני מכיר אותך יותר מדי טוב. מה
קורה פה?

כל טיפה מהזרע הסמיך שלך החליקה לגרוני. לא ויתרתי. וקשה לי גם
עכשיו לתת לך לצאת. היי אתה שלי בלבד - אתה שומע? אני שוכבת
כשפניי צמודים לאגן שלך, ולא מניחה לך לצאת מפי. אתה לא הולך
לשומקום. אני מצליחה להביט בך במבט הכי שונא שיש בי כשאני
חושבת - בטח אמרת לה שתצלצל עוד מעט. אז זהו שלא. אתה לא תצלצל
עוד מעט. אתה לא יכול לצלצל, לא עכשיו ולא אחר כך. אתה לא יכול
לזוז. אתה שבוי שלי. שבוי, המלה מצטלצלת לי בראש הרבה זמן עד
שעפעפיי קורסים לאט ומוחי צולל לשינה מותשת. פי נפתח ואתה זז
ברכות ממני, מבין שפתיי, ומגלגל את גופי שיישן לצדך. אני
מעולפת, מכודרת כמו עובר וסמוכה לגופך. אתה נרדם לידי מיד. לא,
אתה לא תחזיר לה צלצול. אנחנו נישן. וכשנקום הכל יתחיל שוב
מהתחלה. החדר יהיה כמעט חשוך ואתה תשוב ותרצה אותי. אתה תרצה
אותי יותר משרצית מישהי בחייך. ואתה תקבל אותי גם. אותי ורק
אותי הערב.