המהפיכה הטכנולוגית. איזה יופי, כל יום ממציאים לך איזה משהו
אחר שאמור לעשות את החיים קצת יותר טובים, וקצת יותר נוחים.
הדבר האחרון שהמציאו היה דיסקמן קטן, שמושתל בתוך האוזן, והכל
מופעל ע"י שלט. כמובן שבמכשיר החדשני כבר מגיע עם מאגר שירים
ענק.
"הכל מהכל!", ככה אמרו לא בחנות עם המוכר בלי האוזן.
"אני אקח את זה!". עוד קנייה אימפולסיבית. זה היה משפט שהוא
ניסה להיגמל ממנו, אבל אף פעם לא הצליח. לג'ילברטו הייתה
התמכרות.
כבר מגיל קטן היה חייב שיהיה לו כל דבר חדש. הוא היה החלום
הרטוב של כל פרסומאי. בגיל 6 זה היה חבורת הזבל, ועכשיו, בגיל
30 זה דיסקמנים שמושתלים בתוך האוזן.
וכך, שמח וטוב לבב, ג'ילברטו שכב לו במיטה בביתו, והקשיב
למוסיקה. מעביר לשיר הזה, מגביר את השיר ההוא, מוסיקה פול
ווליום בראש, ואף אחד לא שומע. איזה כיף, כמה פשוט, איזה מזל,
איזו קנייה טובה... ג'ילברטו היה מאושר.
דיסקים המשיכו להתנגן, עד שהמכשיר בחר באקראי דיסק שנקרא "אוסף
הדיסקו הגדול".
"דיסקו... לא, זה לא ילך. זה לא ילך לעולם..." הוא חשב לעצמו.
בהינף יד הוא הרים את השלט והעביר קדימה.
כלום לא קרה.
עוד פעם...
קצב הדיסקו עדיין קדח לו בשכל.
"אולי אני אנסה להחליש לפחות..."
לחיצה.
כלום.
לחיצה.
קדיחה. עדיין קודח.
"בטריות... מהר, לפני שהראש מתפוצץ..."
בכל הבית הוא חיפש בטריות. כלום הוא לא מצא, והדיסקו ממשיך
להתנגן. הוא הרגיש שהוא בניסוי עינויים חדשני, שאמור לגרום לך
לאבד את השפיות לפני שהראש שלך מתפוצץ לרסיסים ומשאיר חתיכות
קטנות של מוח על הקיר.
"לאוטו. חייב לקנות בטריות." אם היה משהו שג'ילברטו היה טוב
בו, זה פתרון בעיות.
הוא רץ לאוטו, נכנס והניע.
ג'ילברטו התחיל להרגיש שהוא משת..........
"שלום וברוכים הבאים לקרב המרכזי של הערב!"
משתגע.
ישו נכנס לאולם, מלווה במקהלת כושיות מהכנסייה השכונתית לבושות
בחזיות ותחתונים מעור, ספייקים, ושוטים. ישו נכנס לזירה והרים
את ידיו לקול תשואות הקהל.
"מי המלך?!" הוא זעק לקהל, ובהתאם, הם החזירו לו בצעקות- "ישו!
ישו! ישו!"
מהצד השני של האולם נכנסה גורילה גדולה, שחורה, ומאוד שעירה,
מלווה ב-5 בננות ענקיות. הקהל הפעם, לא התלהב.
"בוז! בוז! בוז!"
הקרב מתחיל. ישו והגורילה הולכות מכות בעוד קהל צמא לדם מעודד
הלאה.
"בשר! דם! אנחנו רוצים לראות פרווה מתעופפת!!!"
הבננות מקללות את הכושיות.
הכושיות מקלפות את הבננות.
וישו פותח לגורילה ת'תחת.
משתגע.
מה?
ישו. גורילה. הוא המשיך ליסוע לכיוון הבטריות שיגאלו אותו
מייסורי הדיסקו, שכבר הגיעו לרמות של הזיות...
"How deep is your love? (is your love, how deep is youre
love...)"
משתגע. משת...
כימיכל ניסיוני נשפך לו על הפופיק כשהוא נולד, ומאז הוא משמש
בתור זין נוסף. כל פעם שהוא עושה סקס, הפופיק שלו יוצא החוצה.
ממש כמו זין, רק פופיק. הוא החליט לעשות כסף מהטעות והלך והלך
לעולם הפורנו, שם המציא לעצמו את השם "פופין".
עשיר, עשיר מאוד עשה אותו הסרט המפורסם בו בחורה אחת יושבת לו
על הזין, והשנייה מוצצת לו את הפופיק. פופין נהיה מפורסם
ועשיר.
משתגע. משתגע.
הדיסקו עדיין קודח. הוא לא מפסיק, וג'ילברטו חש שהוא עומד לאבד
מגע סופי עם המציאות. אבל הנה! הנה החנות! רק צריך למצוא מקום
חנייה. רק לחנות. רק לחנ......
מצאו אותו יושב באוטו, בוהה בכלום, מדי פעם ממלמל לעצמו איזו
מילה שתיים, ולפעמים שר איזו שורה משיר של הבי-ג'יז. חוץ מזה
כלום... אף אחד לא הסתכל על השלט שהיה מונח לידו. הם פשוט לא
ידעו.
"זוהי תוצאה של שימוש מופרז בסמים קשים". כך קבעו הרופאים
ושלחו אותו לשלוותה.
וכל אותו זמן, הדיסקו ממשיך להתנגן לו בתוך הראש.
כלא מנטאלי, ושמו דיסקו. |