היה איש. סתם ככה איש. ולאיש קראו אביגדור. הוא לא רצה שיקראו
לו ככה, תמיד הור רצה שיקראו לו פליקס. פליקס טרומפל - מלך
הדיסקו. אכן שם ארוך. כך גם חשב פקיד משרד הפנים באותו יום
שאביגדור נכנס למשרדו. "שלום" אמר אביגדור. "שלום שלום" ענה לו
ברוך, פקיד משרד הפנים. "אני רוצה לשנות את שמי" אמר אביגדור.
"ואיזה שם רוצה אדוני?" שאל אותו הפקיד. "פליקס טרומפל - מלך
הדיסקו" ענה לו אביגדור. ברוך היה המום. הוא לא נתקל במקרה כזה
מאז שדובי גל רצה לשנות את שמו לסינדרלה. למה כל הדברים האלה
קוראים לי? שאל את עצמו ברוך וקפץ מהחלון. מקרה זה לא היה
המקרה הראשון בשרשרת מקרי ביש המזל בחייו של ברוך. הכול התחיל
בשנת 1952, שנת הולדתו של ברוך. אימו בטעות הטיחה בראשו אגרטל
מלא נפט. מאז ועד היום היו לו מקרים נוראיים ומלאי הרפתקאות.
אביגדור היה המום. זה לא קרה לו אף פעם שמישהו קופץ מהחלון מול
הפרצוף שלו. טוב, אולי היו עוד כמה מקרים כאלה, אבל זה היה
לפני הרבה זמן. פליקס הזיל דמעה ואמר לעצמו "טוב, כנראה שאף
פעם לא אגשים את חלומי. מה כבר ביקשתי? שיקראו לי פליקס טרומפל
- מלך הדיסקו?! מה כל כך קשה?! מה?!?" אביגדור לא שם לב והרים
את קולו וקולו נשמע כעת כצווחה של חסידה. פתאום נכנסה הדלת
ובחדר הופיעה המנקה, ובה שמה. היא שאלה אותו "ילד, מה אתה צורח
פה ככה?! אולי תלך כבר? כל יום בשלוש שנים האחרונות אתה בא
לפה!! אתה יודע איזה מחסור בעובדים יש לנו בגללך?! כל פעם שאתה
בא מישהו מתאבד! בסוף יסגרו את המקום הזה ואז לא יהיה לי איפה
לעבוד! זה מה שאתה רוצה? הה?!?" "רק...רק רציתי לשנות את
שמי..." אמר אביגדור "אתה בן 11!!" אמרה לו טובה "אתה לא יכול
לשנות את השם! אתה לא גרמן או משהו שיש לו קשרים פה! מה אתה
חושב את עצמך??" "אני חש שלא אוהבים אותי פה, אני אלך".