הוא לא הפסיק לשלשל. מאז שהגיע הנה, הוא לא הפסיק לשלשל. הנה
הוא, נמצא בגן עדן עלי אדמות, עם כוסיות אינסוף וים שרק חולמים
עליו, וכל מה שיוצא זה שלשול. ימבה שלשול.
כל הכדורים שבלע והאורז שאכל פשוט לא עזרו. העניינים המשיכו
לזרום. ולזרום ולזרום. אחרי שבוע של דליפה אינסופית, עלה לו
רעיון לראש. הוא נזכר בחברו, שרק לפני כמה ימים ביצע ניתוח שדה
להוצאת אבן מהרגל, בעזרת לדרמן משוכלל.
"למה שלא אבקש מחברי לבצע ניתוח להחלפת קיבה?" חשב לעצמו...
"אבל קיבה של מי? מי ירצה לקחת את הקיבה הרצוצה והגוססת שלי?"
האנשים הראשונים שפנה אליהם היו כמובן חבריו. אבל אחד אחר אחד
הם סירבו בתירוצים שהיו- לדעת כל- עלובים למדי. "אנחנו פשוט לא
יכולים לקחת על עצמנו את האחריות של קיבה דפוקה", הם אמרו...
"אבל אנחנו מעריצים אותך על האומץ אחי, באמת..." הם הוסיפו
לומר, עם טפיחה צינית על הכתף.
לאחר כמה ניסיונות שווא למכור את הבטן שלו, הוא הרגיש שהרעיון
המהפכני שלו נתקל במבוי סתום. הוא היה על סף יאוש, עד שפתאום
צץ לו רעיון חדש בראש- התאילנדים. הם הרי יעשו הכל בשביל קצת
כסף. אין שום בעיה. נציע סכום סימלי על החלפת קיבה, אולי קצת
נשקר לגבי המצב שלה. הוא כבר היה יכול לשמוע את השיחה...
"Yes yes, stomach very good, always good kaken. Never
mooshy!"
ביום שלמחרת, פירסם מודעה בעיתון, שלאחר הרבה התלבטות נראתה
ככה:
"Need stomach for exchange. Good money, Nice People. For
details contact Kaken Boy"
במשך כל היום הבא התדפקו על דלתו תאילנדים מכל הסוגים ומכל
המינים. כולם נראו יותר ממוכנים להחליף את קיבתם בשלו בשביל
סכום סימלי.
הוא בחר לו איזו תאילנדית שנראית בריאה, בעלת הרגלי שירותים
נורמליים לחלוטין. לאחר הסבר קצר של מה שהולך לקרות, הוא שלח
אותה הביתה עם הוראה לחזור מחר למרפסת, ושלא תאכל שום דבר
מטוגן בשמן עמוק.
השלב הבא בתוכנית היה ללכת לדבר עם חברו שהיה אמור לבצע את
ניתוח השדה במרפסת. אחרי שסיפר לו את הרעיון, ואת כל מעלליו
בימים האחרונים, חברו נראה יותר משמח להשתתף בניסוי.
"את האמת, גם אני חשבתי אולי להחליף את הריאות שלי עם ריאות של
איזה בריטי רכרוכי. אבל אני חשבתי יותר בכיוון של לשכור איזה
כמה תאילנדים שירצחו ת'בן זונה ויוציאו לו את הריאות עם הלדרמן
המשוכלל שלי..."
חברו היה קצת שרוט. הוא ידע את זה ולכן המשיך בשיחה רגילה...
"ומה תעשה עם הריאות שלך?"
"יתן אותם למי שירצה. ואם אף אחד לא ירצה, אני אזרוק אותם כאן
על החוף... יתן לכלבים למנצ'ס עליהם. עליהם ועל הגופה של
הבריטי הרכרוכי בלי הריאות. תגיד, איך היית מגיב אם היית הולך
על החוף, ועל הריצפה היית רואה חול, קוקוס, צדפה, אצה, וריאה?
ואיך היית מגיב לזה אם אכלת בדיוק לפני שעה איזה כמה פטריות?"
תשובה יפה, הוא חשב לעצמו.
הוא ראה שהשיחה הזו לא מגיעה לשום מקום חשוב, ושהם סוטים
מהנושא המרכזי פה, שזה בעצם הוא עצמו. הוא אמר לו איפה להיות
ומתי,  והזכיר לו לא לשכוח את הלדרמן המשוכלל שלו. כל מה שנשאר
זה לנוח לפני היום הגדול.

הניתוח עבר בהצלחה מסחררת. חברו השתמש במסור מהלדרמן המשוכלל
כדי לחתוך אותם, השתמש בסכין כדי לנתק את כל החיבורים, בפלאייר
בשביל להבריג הכל חזרה, אטם את החורים עם שעווה מנרות של
חנוכה, ולבסוף תפר אותם עם חוטים מלונג שהתפרק.
יום-יומיים אחרי הניתוח הוא כבר היה יכול לחרבן בשקט פעם ביום,
והיה תמיד יוצא לו קקן-קקן, לא קקן מזוייף. סוף סוף, חלום
השכיבה בערסל התגשם ללא הפרעות חסרות התחשבות מצד הבטן
הזועמת.

ובינתיים, בצד השני של האי, מסתובבת לה תאילנדית, שהיא בכלל
נהגת טקסי, שכל הזמן צריכה לעצור בצד ולשלשל בין השיחים, כי
היא החליפה קיבות עם איזה תייר בעד סכום סימלי.