כשחופש נולד אף אחד לא אמר לו שאסור להיות טוב, אבל, הוא גם לא
ידע איך עושים את זה.
חופש נולד למשפחה ענייה מאוד, בכפר אנגלי קטן, ליד כנסייה
עתיקה, בלונדון. ההורים שלו לימדו אותו שכול בני האדם שווים
ושצריך לעזור לכול אחד שמבקש עזרה, אך דבר אחד הוריו לא
לימדוהו, איך, איך אפשר לעזור למישהו כשהוא עצמו דל אמצעים?.
  מידי יום ראשון, הוריו של חופש נהגו לבקר באותה כנסיה עתיקה
ולשאת את תפילתם לבורא עולם לאריכות ימים והצלחה בפרנסת הבית,
הוריו, אומנם נשארו דלי אמצעים אך אמונתם נשארה חזקה כשהייתה.
  חופש גדל והגיע הזמן בו הוא היה צריך ללכת ולבנות לעצמו
משפחה. באותו יום שחופש נפרד מהוריו, הוא הרגיש כי חייו עומדים
להשתנות. הוריו של חופש שמחו על החלטתו לצאת וללמוד את רזי
העולם אך  הם ידעו כי הדרך תהה קשה ומייסרת.
  וכך יצא חופש את דלת ביתו לעבר זריחת השמש, מלא תקוות אך גם
פחדים. בדרכו החוצה מן הכפר כול התושבים נופפו לו לשלום, הבנות
הפריחו נשיקות באוויר  והילדים ליוו אותו לשדות שמחוץ לכפר,
ושם נפרדו ממנו לשלום.
  חופש הלך ימים על גבי ימים אך הוא עדיין לא חש שעליו לעצור
ולנטוע את שורשיו. ביום אחד מאותם ימים, חופש נעצר לפתע ונזכר
את שהוריו לימדו אותו על עזרה לאחרים. חופש החליט כי עליו
למצוא את דרכו בעולם על ידי עזרה לאנשים שלא יכולים לעזור
לעצמם.
  וכך הוא עשה, חופש פנה מיד לעבר הכיכר שבמרכז העיר  כדי
לנסות ולמצוא את אותם הנזקקים. הוא הגיע למרכז העיר ומיד הוא
ראה אישה זקנה ובלה מהלכת בעצלתיים לעבר באר המים שהייתה במרכז
הכיכר. חופש ניגש אליה בפחדנות תמימה ושאל אותה, האם היא צריכה
עזרה?  והיא מיד השיבה שעזרתו תתקבל בברכה, הוא עזר לה להגיע
אל באר המים ולהשקותה ממימי הבאר. האישה הזקנה הודתה לו מקרב
לב  והוא פנה לדרכו לחפש אחר אדם נוסף שצריך עזרה.
  לא עבר הרבה זמן והנה במרחק של כמה מאות צעדים ממנו ניצבה
דמות, הדמות לא זזה, נראה היה כי היא עשויה מאבן וכי רוחות
המקום לא יצליחו להזיזה. חופש מיד ניגש אל הדמות כדי להציע את
עזרתו אם. ככול שחופש התקרב הוא נוכח לדעת כי זהו ילד קטן
שבוכה על כך שהוריו מאחרים לבוא וכי אין מי שידאג לו לאוכל,
ומקום ללון ללילה. חופש לא היסס לרגע ומיד לקח את הילד הקטן
לפונדק מקומי, לא לפני שכתב מודעה שמודיע על מקום הימצאו של
הילד הקטן, במידה והוריו יגיעו. חופש האכיל את הילד הקטן
והשכיב אותו לישון.  לאחר מחשבות רבות החליט חופש כי לעזור
לאנשים זו משימה קשה מאוד וכי עליו למצוא לעצמו בית ולהקים
משפחה, ולכן הוא החליט שהוא לא יפסיק את מעשיו אך, הוא יעשה רק
טובה אחת ביום כיון שיותר מזה ועתידו יעמוד בסכנה. וכך היה.
  עם הזמן חופש גדל, החכים והקים משפחה אך הוא לא הפסיק לעשות
טובה אחת ביום. השנים היטיבו עימו והוא נעשה עשיר מופלג ואבא
נפלא לילדיו. הלילה ירד על ארמונו שעל גדות נהר ה-"ויסלה"
שבפולין. חופש הניח את ראשו על הכרית והחל לחשוב על משמעות שמו
. הוא מעולם לא הבין מדוע הוריו החליטו לקרוא לו בשם זה. הוא
החליט כי שמו כנראה מעיד על ייעודו בחיים והוא לשחרר את האנשים
לחופשי .
  השנה היא 1942 וחופש מודאג לגורל האנשים הטובים שסביבו. יום
אחר יום הוא מוצא את עצמו עוזר למישהו אחר. לילד העזוב שהוריו
נרצחו, לזקן שבגדיו נלקחו ממנו ללא סיבה ולאנשים הטובים
המחפשים מסתור מפני הרוע.
  באחד מימי החורף של שנת 1943 חופש היה עסוק כהרגלו בחייו
הפרטיים ובתחביביו. הוא כבר לא דאג לילדיו כיוון שאימא שלהם,
"שיגרה" , לקחה אותם הרחק מקולות הפחד והרוע של אותן שנים
למקום שקט יותר.
  למען האמת חופש לא הסתדר  היטב עם אשתו "שיגרה" כיון שזו
תמיד הכריחה את ילדיהם שלא לעזור לאותם האנשים הטובים של חורף
1943. בגללה, אותם אנשים איבדו את חייהם. איפה חופש היה באותו
רגע?, חופש עזר לאנשים אחרים.המזל עשה את שלו ושיגרה מתה
מה-שיגרה כעבור  זמן-מה אבל חופש המשיך בדרכו הטובה.
  יום אחד כשחופש היה מחוץ לביתו בשעות אחר הצהריים, הוא ראה
מולו אדם שרץ לכיוונו ומאחוריו רצו קבוצת אנשים שביקשו להורגו.
אותו אדם שהיה לבוש סמרטוטים וסמל מוזר וצהוב תפור לדש מעילו
התקרב אליו בזעקה  לעזרה אבל חופש לא יכל לעשות דבר.....
חופש כבר עשה טובה אחת לאותו יום, וכך הוא ראה את אותו אדם
נורה באכזריות.
אירוניה? אולי!!