שיר הלל לנשמת אריאל/איתן-אבני

"רציתי לחיות את חי כבדרך אגב..."
נשמע קולו של איזה נשגב...
אשר את עצמו הוא בא לבטא
בדרכים פתלתלות אל האור הוא יוצא
למה התכוון לאן ,הוא הלך  ?
אין זה משנה, אני על ספינתו תמיד ארצה להיות מלח...
מלח עיוור,אחד כזה שאינו מפעיל הרשתית...
אחד כזה שחדריי ליבו אומרים : " זה בסדר נסתדר גם ללא העינית
... "

היה הייה אחד ,לא יודע, אולי הוא עדיין ישנו...
אחד המתמחה בבריאה,אלוף היצירה,זה שנותן דרור לכשרונו...
אותו מישהו הייה לו תחביב..
לקחת דומם להפיח בו "אביב"...
איך הוא עשוה את זה ,את זה רק הוא ואלוהים יודעים...

אולי גם הוא לא יודע
איך קרה שגוף דומם הפך לחייה
חייה כזאת המלאה בדחפים
שלעולם לא נשאלה אם רוצה לבוא לחיים ...

Aniway  -אותו אחד שהביא את התנודה
               אותו אחד שבחר את היצירה
               שאותה עושה הוא בדרך לא פתורה
               עם נוסחא על טבעית לא ברורה

אז איך הוא עושה את זה שם למעלה
מסנן כל מיניי אותות הנשלחים עד למטה...
לאן הוא הולך , מהו כיוונו ?
אין זה משנה, אני פעמיי ישים בכשרונו

אותו גוף המלא בהורמונים,אשר אליו נדחסו מספר אטומים
עם מעט מעט קמצוץ אלקטרונים,בתוספת של נייטרונים
המטובלים באברת פרוטונים...

ובכל זאת אין זו הסיבה שלשמה אותו עליון
התכנס עם עצמו ללא הפרולטריון
ביכדי להביא את הנוסחא  לחידה הלא פתורה
אותה תשובה
שבה אותו אלקטרון יוכל לחוש בדקירה
לידו ישב הפרוטון אשר עלול לחוש בחבטה
על כל הסימפוזיון ינצח האטום , אשר מידי פעם לאוויר ישחרר
צווחה...
אך לא בהכרח צווחה שלכאב,אלא צווחה נעימה, צווחה של השלמה..
בעצם אם היא תהייה מכאיבה או נעימה
את זו תבחר רק הנשמה

אותה נשמה המשייטת בין האטום
לא עושה הבחנה ,עוברת בין מרחב,זמן ומקום.

אם כן אותה נשמה
שמהווה את כליל השלמות של הבריאה
כליל השלמות של אותו בורא
לאן הוא הלך, מהו הרוצה ?
תרשו לי להזכיר לכם , אין זה משנה...
אני בשלי , דרכי אהייה...