היה זה עוד אחד מלילות מאי הקרים כשישנתי
בחדרי מתחת לברז שטיפטף עלי בקצב אחיד טיפות
מים קרות. זה היה עוד אחת מדרכי האל להגיד לי
לחזור בתשובה או סתם להזמין שרברב.
רק אתמול שלחתי תלונה למועצה לאיכות החיים
על השרברב שלהם שכל מה שהוא עשה זה לקרוא
לברז שלי בכל מיני שמות ולקלל ברוסית. אף פעם לא הייתי בן אדם
נחוש אבל הפעם רציתי לפעול.
למחרת הלכתי לעירייה, לקחתי מספר ועמדתי בתור.
ידעתי שזה לא יהיה קל אבל הייתה לי מטרה.
לאחר שעתיים בהן התלוננו האנשים הקטנים על חתולים
שאבדו, הזבל שמכסה את הרחוב ועל האיום הקומוניסטי
הגיע תורי. למרות שהבעיה שלי נראתה כבר לא כל כך
קשה ידעתי מה אני עושה. הפקיד שנראה כבר מותש
הסתכל עלי לרגע וחזר אל הניירת.
- הברז שלי מטפטף.
- גם שלי.
- הזמנת שרברב?
- כן.
- גם אני.
- אז מה הבעיה?
- הוא עדיין מטפטף.
- ו...
- אני רוצה שהוא יפסיק.
- כולנו
- אתה לא יכול לעשות כלום?!
- אני כאן כדי לעזור לך
- אז תתקן את הברז שלי!
- איך?
- לא יודע
- אז מה אתה רוצה?
יצאתי משם בהרגשה מרירה במיוחד לא בטוח לאן ללכת.
חזרתי הביתה, הדליים מתחת לברז כבר היו מלאים ומפלס הריצפה
עלה בכמה סנטימטרים, יצאתי וישנתי בחצר.
בבוקר הזמנתי שרברב, הוא לא התכוון להישאר מההתחלה
וויתר במהירות.
הלכתי לישון. התעוררתי בשלוש מקולות חדשים שיצאו מהברז.
מתחתי את הפרצוף ואת האגרופים. קמתי וחיפשתי משהו כבד.
רעש צפצוף חד עבר באוזניים שלי. עברה בי צמרמורת ועלה
בי זכרון מר. תפסתי את השעון המעורר, כיוונתי אותו, כיווצתי
את העיניים ופגעתי בתחתית הברז.
הברז הסתובב פעמיים ופגע לי במצח.
התעוררתי בביה"ח ואמרו לי שמצאו אותי מתחת לעשרים טון דינמיט
לפני
שהרסו את הבית שעמד לקרוס.
כיווצתי את הפרצוף שלי כמה פעמים עד שהצלחתי להוציא חיוך קל
שכיסה את הפנים שלי בטירוף, קמתי, לקחתי את הברז מהשולחן ורצתי
לחברת הביטוח.