דודיק ריבר / אל הבוקר שאחרי... |
לקום לקול ציוץ ציפור,
לנסות לרגע קט לזכור,
את מגע האהבה,
את חוזקה של התקווה,
אל הבוקר שאחרי...
ללא הריח המוכר,
וצילה שלא נותר,
אל הטעם המוזר,
שהפך למר,
אל הבוקר שאחרי...
בלי ניחוח הקפה החם,
ומבטה אשר כה תם,
ללא מקלחת משותפת,
בלי עלמה אוהבת,
אל הבוקר שאחרי...
לא לספור עוד את השעות,
איך להפתיע? מה לך לקנות???
בלי חיוכים ללא סיבה,
כמו שהנר פתאום כבה,
אל הבוקר שאחרי...
שיביא כבר את הלילה!!!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|