גופך המום.
עורך נושם את האויר.
שואף ונושף בשקיקה.
כגלים המציגים את קימוריהם וקיעוריהם,
על פני ים רוגע.

מרבד האור הנושא אותך,
מרקיד את תפוחי עגבותיך
מתחתך חלל מחשמל,
היד הנוגעת תתפחם.

עליך רובץ הזמן של אז
מנסה לכסות בשקיפותו
ערוה ופנים
ואינו יכול.

הזמן של עתה,
אוחז בראשך ובכפות רגליך.
מושך אל צפון ואל דרום,
מבקש לפרוץ  חומות
המקיפות אותך רבדים רבדים
עד אין סוף.

הזמן שיבוא
יחדור אליך בקרן של אהבה
יפרוש את עירומו על עירומך.
ילחץ באצבע על מתג השמים
ויעמעם את השקיפות הנוראה,

ינוח משכבי בך עד אין קץ.

                                        מספר שירה. "מתק
רגעים מחלב מר"