הייתי בבית כשמת לי האגו. אחרי קצת דמעות ישבתי והדלקתי
טלויזיה. שידורים רגילים? איך זה יכול להיות שכולם מתנהגים
רגיל שממש לפני כמה שעות האגו שלי מת בייסורים על המיטה בחדר,
במקום שבו שהיא פעם שכבה...
איך יכול להיות שלא הכריזו יום אבל לאומי על מות האגו? איך לא
הורידו את הדגל לחצי הצורן לזכר פטירתה טרם העת של הגבריות
שלי? ה-23 בנובמבר 2003- לא נשכח לעולם.
כיביתי את הטלויזיה, הדלקתי סיגריה וחזרתי חזרה לחדר- לגופתו
החיוורת והקרה של האגו שלי. נגעתי לו ביד, הוא היה קשה וקר, כל
כך קר. כבר לא נעים למגע כמו שהוא היה פעם. החלטתי לקבור אותו
בגינה מתחת לעץ. אם הוא מת, לפחות שיהיה לו צל.
לקחתי קופסת נעליים ישנה שהייתה לי בארון ושמתי את האגו המקומט
שלי בפנים. עד כדי כך האגו שלי התכווץ והתקמט לפני המוות. מוות
בייסורים. הוא נכנס לתוך קופסת נעליים, כשרק לפני יומיים הוא
עבר אותי בראש. ועוד נשאר מקום לצעיף שהוא כל כך אהב.
הזלתי דמעה אחרונה שפגעה בדיוק באף הקטן שלו, אמרתי שלום
וסגרתי את הקופסא.
כל הזמן הזה, שחפרתי בגינה מתחת לעץ, חשבתי לעצמי מה היה הדבר
האחרון שאנשים היו רואים אם הייתי יכול למחוץ את העולם בין שתי
אצבעות... ברגע של פחד ואובדן הסתכלתי  לשמיים האפורים בציפייה
לראות אצבע ענקית מתקרבת לעברי ומוחצת אותי ואת כל מה שסביבי.
אחרי שראיתי שאין ממה לחשוש, חוץ מגשם שיהרוס לי את ההלוויה,
חזרתי למלאכת הקבורה.
לאחר שכיסיתי את קופסת הנעליים בחול לאט לאט, חרטתי על גזע
העץ-
'כאן קבור האגו.
1975-2003
יהי זכרו ברוך'
שמתי פרח על הקבר הטרי, ונכנסתי פנימה.
זהו? בזה זה נגמר? קבורה, ומעכשיו, פעם בשנה אני אבוא לבקר את
מקום מנוחתו? בלי יום אבל? בלי שירים עצובים ברדיו? בלי חולצות
לבנות ונרות בכיכר? לא. אנשים חייבים לדעת. חייבים להבין.
הרמתי את הטלפון וחייגתי מספר.
"ידיעות אחרונות? מדור מודעות אבל בבקשה".
המוסיקה בהמתן לא היוותה נחמה גדולה. היה שם איזה שיר על מוות
ואהבה. בסופו של דבר, אחרי כמה דקות טובות של סבל, מישהו הועיל
להרים את הטלפון. כנראה מתו היום הרבה אנשים....
"מדור מודעות אבל? אני רוצה לפרסם מודעה...
אני - מצטער - להודיע - על - פטירתו - בטרם - עת - של - האגו
- שלי - שנפל - בקרב - נגד - מרצחים - מהמין - הנשי - (נקודה)
- האזכרה - תיערך - ב- 24 - בנובמבר - 2003 - בחצר - האחורית
-שלי
"זהו... 5 ש"ח למילה? אין בעיה. להתראות."
ניתקתי את הטלפון. הרגשתי יותר טוב, אבל משהו, משהו עדיין היה
חסר. הרמתי את הטלפון ולחצתי על חיוג חוזר.
"שלום, מדור היכרויות בבקשה"
"מדור היכרויות? אני רוצה לפרסם מודעה...
פנוי - צעיר - חסר - אגו - מחפש - פנויה - צעירה - למטרות -
מציאת - אגו - חדש
"זהו. 5 ש"ח למילה? בסדר... להתראות"
עכשיו נותר רק לחכות.