אני זקוקה למרחק הזמן כדי לכתוב את זה, מרחק הוא אולי האמצעי
היחיד שנותר לי. שיר ישן מתנגן ברקע, כמה נדוש- השיר שלנו.

                            "it must be your skin that i'm
sinking in..."

אני רואה אותך מונחת רכה על המיטה שלי. אני זקוקה למרפסת בבית
דירות גבוה, סיגריה, קפה, חיים אחרים אולי 20 שנה אחרי. מרחק.
מרחק הגיוני שיצדיק את ההרגשה.

                                  "...must be for real cos
now i can feel"

אני רואה אותי נוגעת בך, את שותקת בתוך הגוף הגדול שלך. אני לא
צריכה הגדרות ואחוזים מדויקים- במבט את נותנת לי הכל.

                                                           
"...and i didn't mind
                                                           
     it's not my kind
                                                 not my
time to wonder why
                                                     
everything's gone white
                                                         
and everything's grey
                                        "now you're here
now you're away                                            
         
מביטה בך ממרחק של שנים, כמה את שונה. שוכבת ערומה מתחת לפוך
הגדול, המזגן מכוון ל-5 מעלות- עשית לך חורף, את נשית יותר מאי
פעם, חלק ממני רוצה לשכב לצידך.

                                                           
    "i don't want this
                                                           
       remember that
                                             i'll never
forget where you're at

חלק ממני שמת לפני שנים, עוד זוכר אותך נאנחת מתחת לגוף המגונן
שלי, מתנועעת לאט מתמסרת לרגע

                                                      don't
let the days go by"
                                                           
           "glycerin....

גליצרין. זה לא שם של רעל? הרעל שאני הרעל שאת. אני היצור
המוזר שחבקת בין שתי זרועות חמות. אני זוכרת אותך בוכה לי מתחת
לחלון, על הספה, מתפוררת בחיכי. אני שותקת. אני שותקת כל-כך
הרבה. אני זוכרת את מגע שפתייך על גבי, מונחות ברעד לצד כתפיית
הגופיה, חוששות, רומזות, מתגרות באיסור.

                                                           
     i'm never alone"
                                                         
i'm alone all the time
                                                           
       are you at one
                                       or do you lie....we
leave in a wheel
                              where everyone steals, but
when we rise
                                                     "it's
like strawberry fileds

מרפסת, קופסת מלבורו על שולחן הקפה העגול, רוח קיצית והילדים
הלכו לישון. אני זוכרת איך מתוך תשוקה היית נאנקת- אהבתי
להכאיב לך קצת בסוף כל נשיקה. ואת היית משחקת, ידעת מה זה עושה
לי בגוף כשאת שרה את המילים.

                                                           
  "i treated you bad
                                                         
you bruised my face
                                                       
couldn't love you more
                                                     "you
got a beautiful taste

לעשות אהבה עם המילים שבתוכך, חלק בי עוד זוכר להשאיר מקום
לאהוב קרבה. כמעט האמנתי שאמר לי איש אחד-
"pepole are meaning making machines"
להתמסר. ליפול לגוף שלך, כמה רחוק ממני.

                                            "could have
been easier on you
                                     i couldn't change
though i wabted to
                                           could have been
easier by three
                                        our old friend fear
and you and me
                                                           
glycerin....glycerin"

כשהיית גומרת היית בוכה כמו בשיר ההוא שאת אוהבת, מתפרקת לתוכי
ואני לא נסוגה, מנשקת את העיניים הלחות, מחבקת חזק, מתכסה בעור
שלך, עכשיו סיגריה.
משב רוח על המרפסת שלי, עשן נוזל מהסיגריה, ענן קטן נוזל לי
מהפה. אני נשענת אחורה ומסתכלת על הרחוב עד שהוא נעלם. עוצמת
עיניים, גליצרין.... אני חושבת שזה סוג של רעל.

                                                           
i needed you more"
                                                     when
we wanted us less
                                              "...could not
kiss just regress

מעניין איפה את היום, אילו שירים מנגנת, איך מעבירה את הלילות
איך נראים הרחובות שאת משקיפה עליהם. אולי את זוכרת- אז על
החלון  שלי, אמרתי שאני רוצה הכל פורח וירוק.

                                                           
       it must just be
                                                       
clean simple and plain
                                                           
        that's just fine
                                               "that's just
one of my names

מרפסת. משפחה עבודה אחריות, זיכרון הלילות האינסופיים ספוג
בדפים בקלסרים הישנים שלי, אדום ויבש.

                                                      don't
let the days go by"
                                                           
           "glycerin...