הוא ערום.
זו גם טיפש וגם חכם רואים יחד.
במבושיו,
בבדידותו,
עומד הוא מול קהל,
נואם נאום ערביים.
חודרים מבטיכם,
ובראשכם
כבר הפשטתם בגדיו.
והוא ערום -
במבושיו,
בבדידותו,
היה היה הוא,
מלך.

אביון העם,
נשאר עומד בדד,
ללא קהל,
נואם נאום ערביים.
על מלכתו,
ועל ליצן חצר.
ועל תופר,
אשר תפר
בנול
בגדי כסלות
להוד רממותו,
אשר טיפש וגם חכם אינם רואים
גם יחד.

בחצר,
עולץ ליצן על מלכתו,
על מול קהל,
בשעות ערביים.
תישק מלכה,
תשכיב ליצן,
במיטתה הלילה.
בחדרו,
הוד רוממתו
מטביע יגונו
בכוס שיכר.
ולבדו
ערום הליל.

ירח מנצנץ
נוגה בחלונו,
משקיף אל מול חצר
על אביונו.
ולא נשאר מכל אושרו
שום זכר.
תקום מלכה לצד ליצן,
או שמה,מלך?
יחי המלך החדש,
וזה שבחדרו נשאר
ליצן הפך,
עני העם,
תופר בדידות
בפלך.

היה היה,
היה , נשאר,
נשאר אדם
ערום
והלך.
בשעות ערביים,
בנדודיו,
ממלכתו אשר אהב,
נזרק דואב,
כואב,
ההוא
שפעם עוד היה
המלך.

יחי המלך החדש,
תחי מלכה אשר יאהב,
תחי הדרך.
וזה שנעזב,
אין הוא סב
על עקבותיו,
ולא ישוב,
ועוד ירעב,
לאהבתה,
שלא ידע
אחרת.