תמיר אורבאום / מכות עדינות |
רק הפצעים מגלידים, אך הבכי נשאר
את מסתירה את הכל מהילד
ובין כל המילים הוא קורא אותך טוב.
ואת רוצה שיגדל בלי לדעת
מנסה שיגדל בלי לראות.
שאת רוצה שיחזור עוד הלילה
בטוחה שהוא שונה
מקווה שישתנה
אך הוא חוזר מבטיח
ומכה.
בין הסדינים הלבנים, את נשבעת
רק עוד שבוע אחד ופתאום אי-אפשר
חושבת שהוא במשבר וזה שד שילך לו
זאת לא מחלה שיש לה מרפא.
ואת עושה את הכל בשביל הילד
אך גם הוא עוד מעט ונשבר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|