אהובתי כריח השדה,
המלבלב בראשית האביב,
המוריק בירוק עד, נצחי.
שביליו הנוצצים כמראה צדעיה של אהובתי
הסורקת שיערה המתולתל האדום
כשיבולים בראשית הקיץ.
אהובתי כפרח בר בשדה הפורח
בשלל חרציות ופרגים ריחניים
הנעים גלים, גלים, ברוח הקלה של ראשית העונה.
קלה אהובתי כענן לבן ואורירי הנישא במרומי שמים כחולים
בבוקרו של יום שבת שמשי קיצי.
אהובתי,קולה כציוץ ציפורים של שחר
המעירות משנתם את הצעירים הנאהבים,
הגונבים את אהבתם האסורה מפאת גילם,
אשר נרדמו במיטות לא להם
והם ממהרים לברוח אל ביתם
לבל ירגישו הוריהם בהעדרם אל תוך לילה של אהבה ראשונה.
יפה אהובתי כעשב השדה הלח
מטללי הלילה הרעננים והמרעננים
אשר נשרו מעצי ההדר הריחניים הצומחים
ומצלים עליהם בענווה וברוך.
קול תפיפות צעדיה של אהובתי
קל כדבורה המדלגת מפרח לפרח
באוספה צוף ומותירה את הפרח שעזבה
מרעד ומרקד בגעגוע נצחי
אשר לעולם לא ידע שובע ולעולם לא יבוא על סיפוקו.