שמך עלה לפניהם מתוך כף ידי.
שקטה ונפעמת הייתי,
אך כוויות אהבתך הותירו בי צלקות גלויות לעיני כל
ונשמתי נותרה עדייו פעורה וכואבת,
מחכה לקלוט את נשימתך.
בימים ולילות שילמתי וכמהתי לעוד.
אך כאב גדול מזה עוד ציפה לי,
ולא ידעתי.
עיני צרובות מנשיקתך,
וגבי עוד לוחש את כף ידך.
את סודנו ששמרנו ביננו ואת אהבתי שבערה רק לך,
גילו לי ידעונים.
והאש שבערה מציפה בדמעות את עיני הטובות.
וכעת אני נפרדת. לא לך אני.
זכרונות נדירים אשא עמי תמיד
ורק חץ הצפון על שלושת כוכביו שלמדנו
יראה לי תמיד
את שמך חקוק בכאב נשמתי;
ולא יסגיר זאת לאחר.

אהבה אסורה שהיתה לנו העניקה לי חיים; ומוות. וחיים שאחרי.
וגרמי השמיים יזכירו בשקט תמיד את הסוד האפל, הנפלא; שהיה.

את שמך לא אזכיר עוד על שפתי, שכן היינו אסורים; מבראשית.


(פרידה מטושטשת, מרוחקת, של אמצע אוקטובר תהפוך אותך לנסבל
בדמי. לאהוב נשכח. תאפשר לי אולי לצעוד לעבר מי שמוכן להעניק
לי אהבה רגילה. אולי לא סוערת, לא נדירה, אבל לבטח לא אסורה. 4
השנים שחלפו היו קשות מנשוא, אך הנפש תבריא ותחלים)

Nona Bee